מיכלי המגיד בתחילתו עני היה וביתו ריקם היה. שנה אחת הגיע ערב סוכות ולא מצאה הרבנית במה לקבל את החג. אמרה, אלך ואודיע לבעלי, ישמע וידע את צערי. נכנסה אצלו. אמר לה, את דואגת לבשר ודגים ואני דואג לאתרוג, שעדיין אין לי.
יצאה בפחי נפש.
עמד אותו צדיק והלך בכל הבית, שמא ימצא כלי למכור וייקח לו בדמיו אתרוג. הרהר בליבו, תפילין שלי איש קדוש כתב אותן ורבים מחזרים אחרי תפיליו ומרבים במחירן, הריני מוכרן ולוקח לי בדמיהן אתרוג.
נכנס לבית מדרשו ושאל, מי כאן רוצה לקנות תפילין שלי? עמד אדם אחד ואמר, אני אקנה אותן.
הוציא דינר זהב ונתנו לצדיק ונתן לו הצדיק את תפיליו. נטל הצדיק את הדינר ורץ אצל האתרוגר ליקח לו אתרוג. ראה אתרוג נאה ומצאו כשר והדר. נתן את הדינר ולקח את האתרוג.
חזר ר' מיכלי לביתו. אמרה האישה, תן ואסתכל בו. הושיטה את ידה ונטלה את האתרוג. נזכרה צער ביתה וצער בניה שאין להם מה יאכלו. נתמוטטו ידיה מחמת צערה ונשמט ונפל. וכיוון שנפל נשברה פיטמתו וכיוון שנשברה פיטמתו נפסל.
ראה הצדיק שנפסל אתרוגו ואינו ראוי לברכה, שטח את שתי כפיו דרך ייאוש ואמר, תפילין אין לי, אתרוג אין לי, לא נשתייר לי אלא כעס. אבל אני לא אכעוס, אבל אני לא אכעוס.

הביא לדפוס: בלפור חקק