וְהָאוֹר הוּא אוֹר

וְהַחֹשֶׁךְ הוּא חֹשֶׁךְ,

הַיְוַנִים רָעִים,

הַמַּכַּבִּים הֲכִי טוֹבִים.

אָתְּ רוֹקַעַת בְּרַגְלַיִךְ

"סוּרָה חֹשֶׁךְ!",

מְגָרֶשֶׁת בְּנַעֲלֵי הַבֻּבָּה שָׁלַךְ

אֶת הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל.

הַטּוֹב מַעֲמִיד עַצְמוֹ לִרְשׁוּתֵךְ

וְהָעוֹלָם בָּהִיר וּמְסֻדָּר לָךְ

בְּמַעְגַּל כִּסְאוֹת הַגָּן הַקְּטַנִּים,

בְּמַדַּפֵי הַסְּפָרִים הַסְּדוּרִים

וּבְפִנּוֹת הַמִּשְׂחָקִים,

וּבְשׁוּם מִקְרֶה

אֵין חֹשֶׁךְ לְהַפְתִּיעַ,

אֶת יָדוֹ שֶׁל הַמִּקְרֶה.

עוֹד מְעַט אַבָּא שֶׁל נָדָב

יִהְיֶה לְמָתִיתְיַהוּ הַזָּקֵן,

וְיוֹרִיד בִּשְׁבִילֵךְ מֵהַתִּקְרָה

אֶת סְבִיבוֹן הַהַפְתָּעוֹת כֻּלָּן.

מַמְתַּקֵי חַג יִפְגְּשׁוּ בִּמְתִיקוּת שְׂפָתַיִךְ

וְלֹא יִהְיֶה כָּאוֹר שֶׁיִּבְקַע,

סָמִיךְ מֵעֵינַיִךְ.

בְּעֵינָי הַנִיחַרוֹת אַבִּיט בָּךְ:

כַּמָּה אוֹר יָכוֹל אָדָם לְהָכִיל?

וְאֵין אִישׁ בָּעוֹלָם,

גַּם לֹא זֶה הַיּוֹדֵעַ

אֶת דַּקּוּתוֹ שֶׁל קְרוּם הָאוֹר,

אֲשֶׁר יַכְחִישׁ בְּזֶה הָרֶגַע

כִּי לָאוֹר יֵשׁ טָעַם

וְהוּא מָתוֹק מִכֹּל מָתוֹק.

אֲנִי רוֹצָה לִזְכֹּר לָךְ אֵת הַמְּתִיקוּת

אֲנִי רוֹצָה לְשַׁמֵּר בָּךְ אֵת הַבְּהִירוּת.