אביב קוביד 19
מִנְחַת אָבִיב הִנְחִיתָה קוֹבִיד.
כְּאֵשׁ בַּקּוֹצִים, נָפְלוּ עַל
בָּמוֹתֶיךָ חֲלָלִים.
רוּחוֹת עַזּוֹת חוֹנְקוֹת, מְפַזְּרוֹת
אַבְקוֹת קוֹבִיד, וּדְמָעוֹת
כִּדְבוֹרִים עָפוֹת.
אֲנוּ סְפוּנִים בְּחַדְרֵי בִּדּוּד
כְּמוֹ בְּקֻפְסַת שִׁמּוּר
עַד יַעֲבָר וִירוּס.
רָב הוֹבִיל הוֹרִים, חָתָן וְכָלָה
אֶל חֻפַּת הַבַּיִת הָרֵיקָה
לְלֹא בְּנֵי מִשְׁפָּחָה.
אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ, מְקַוָּה
לְנַקּוֹת אָבָק קוֹרוֹנָה,
פֶּסַח בַּפֶּתַח.
אֶסְגֹּר דֶּלֶת בַּעֲדִי כְּמַחֲבוֹא,
אֲסַמֵּן מַשְׁקוֹף עַד בּוֹא
מָשִׁיח לְהָצִיל.
תגובות