אַל תֵּלֵךְ

אַל תֵּלֵךְ,
אַל תִּשְׁבֹּר
אֶת לִבִּי,
אֲנִי יוֹדַעַת
לְשַׁנּוֹת צוּרָה
לְאַבֵּד עַצְמִי,
לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים
מִמִּלִּים
הַמְתֵּן! אוֹמֶרֶת
אַרְאֶה לְךָ קֶסֶם,

אֲנִי בּוֹחֶרֶת
מִתּוֹכִי, מִלִּים
בּוֹצַעַת אוֹתָן לִרְבָעִים
רְבָעִים לִשְׁתִיקוֹת
מְנִיחָה עַל בַּד פִּשְׁתָּן לָבָן
עוֹצֶמֶת עֵינַיִם,
וּמֵאָה צִפּוֹרֵי שִׁיר
מַגְבִּיהוֹת בְּאַחַת כַּנְפֵיהֶן.
זֶה הַקֶּסֶם הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי מַכִּירָה.

—

לִבְּךָ

לִבְּךָ זַךְ כַּחֲלֵב תְּאֵנִים,
וַאֲנִי יָמִים רַבִּים כּוֹתֶבֶת אוֹתְךָ
בִּדְיוֹ שָׁחֹר.
סְלַח לִי אֲהוּבִי,
שֶׁנִּקְשְׁרָה נַפְשִׁי בְּנַפְשְׁךָ,
וְאַתָּה בֶּן מְלָכִים
וְהַלַּיְלָה בֵּינִי וּבֵינְךָ
בֶּן אַלְפֵי שָׁנִים.

שָׁזַרְתִּי וְרָדִים בְּשִׂמְלָתִי,
חִכִּיתִי לְךָ בַּעֲרוּגַת הַבְּשָׂמִים,
סְלַח לִי אֲהוּבִי, שֶׁהֵפַרְתִּי שְׁבוּעָתִי
לִשְׁכֹּחַ אוֹתְךָ.

—