תשובה לאבידן
"אדם זקן מה יש לו בחייו", דוד אבידן.
אָדָם זָקֵן, מָה יֵשׁ לוֹ בְּחַיָּיו
מִלְּבַד דִּשְׁדוּש נַעַלַיו
בְּהַלְּכוֹ לַמִּטְבָּח לְהָכִין כּוֹס תֶּה?
הוּא נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ אֶת מֵתָיו
אֶת כָּל הֶשֵּׂגָיו וְכָל אָבְדָנָיו
וְאַהֲבוֹתָיו
בְּתוֹכוֹ עוֹד קַיָּם הַיֶּלֶד שֶׁהָיָה
וְאָבִיו וְאִמּוֹ אִתּוֹ
עַד יוֹם מוֹתוֹ.
אדם זקן מה יש לו בחייו?
כאביו?
פחדיו?
ילדיו? נכדיו?
כל שחלף על פניו ולא שב
ולפעמים הוא פוקח עיניו
ורואה – עכשיו.
כל כך נכון ואמיתי בפשטותו. ונוגע כל כך ומכמיר לב. אבל אבא ואימא אתו. ויש בזה נחמה פורתא.
אדם זקן,אפשר להסתכל עליו מבחוץ: מדשדש, מחפש עניין ומנסה להעביר את יומו, שיר התשובה שלך, חווה אותו מבפנים, ומוקיר את המשא הפנימי הרגשי היקר. אוצר.
יעל ,יטבת ואלישבע, תגובותיכן רגשו אותי. יעל- כתבת שיר נהדר שמתכתב גם עם אבידן וגם איתי. יטבת, שמחה ששירי ריגש אותך, קלעת ללב השיר. אלישבע, אהבתי את ההבחנה שעשית בין התבוננות מבחוץ לבין התבוננות מבפנים. לכל אחת מכן מגיע תגובה נפרדת. ניסיתי להגיב אחרי כל תגובה שלכן ולא הצלחתי (מאותגרת טכנולוגית) תודה גדולה לשלשתכן!
יםה כתבת! שיר כצבת בתכובתך