תלמוד לומדים בחברותא

'תהיו חכמים', ספרו של שמואל פאוסט מגלה בפנס קסם עשר צורות חשיבה מודרניות – בין דפי התלמוד. תובנות המאה ה 21 נפרשות לפנינו כמשנה חדשה-ישנה. ושימו לב – הכול כבר נכתב לפני אלפיים שנה!

עיון בספר "תהיו חכמים – חשיבה תלמודית למאה ה- 21 – חדשנות, יצירתיות, מנהיגות, – מאת דוקטור שמואל פאוסט, הוצאת 'דביר' – 'הקיפוד והשועל' – 2023, 205 עמודים.

הרצל חקק

החשיבה התלמודית הייתה אתגר לא קל עבורנו כתלמידי תיכון. לפתע חשנו, ששאר המקצועות הנלמדים במתרס אחד, וסוגיות התלמוד במתרס השני. זה היה עולם אחר מבחינתנו – והתמזל מזלנו. המורה לתלמוד דוד רוזנטל, הצליח לחבב עלינו את אופי החשיבה של הדיון התלמודי.
למדנו להתנסות בדרך מיוחדת בהבנת ה'חברותא' – האינטראקציה בין הלומדים, האתגר לפצח את הקושי בסוגיה בכוחות עצמנו. כבר אז למדנו להבין, שדרך הדיון התלמודי ניתן לרכוש חשיבה עצמאית . דרך הדיון התלמודי השכלנו לראות מגוון יכולות למידה: השוואה, אנליזה, היקשים, חשיבה סיבתית, הסקה ועוד. הרושם של אותן שעות תלמוד לא נמחק: בהמשך הדרך כשנדרשנו לאתגרים אחרים – שבו אלינו אותן תובנות: הדרך להתמודד חייבת לעבור דרך שיח פנימי מתמיד הכולל דילמות, שאלות, ניסיון לתת תשובות. כמובן, הדרך לא הייתה קלה, זכרנו כי גם בתלמוד קו החשיבה לעתים שיטתי, לעתים אסוציאטיבי. לימים קלטנו שמעל לכול – יש בחשיבה התלמודית דרך להוביל לפתרונות יצירתיים.
לימים כשלמדנו קורסים במחשבת ישראל במסגרת התואר השני, למדנו פרקי תלמוד בשיעוריו של פרופסור אפרים אלימלך אורבך – וכמה הוקסמנו מן היכולת שלו – לחשוף תפיסות עולם, מחשבה אנושית, פילוסופיה רוחנית – והכול דרך התלמוד שנכתב לפני אלפי שנים.
והנה ספר חדש ששב לאותו עולם תלמודי – כותרתו יומרנית ופונה בעוז אלינו 'תהיו חכמים'. האם נוכל להיות כמוהם, כחכמינו זכרונם לברכה?
אכן כן, ספרו של פאוסט מעורר סקרנות. הנה לפננו ספר חדש, שחושף כיצד תובנות חדשניות גנוזות באותו תלמוד, במקורות מן העבר. זה הזמן להציג את ספרו החדש של שמואל פאוסט, 'תהיו חכמים – חשיבה תלמודית למאה ה-21'.
.
ים התלמוד נראה כבר אז בנעורינו כאוקיינוס שקשה להפליג בו. כשקוראים בספרו של פאוסט, שבים לאותה תסיסה שביקש המורה דוד רוזנטל להעביר לנו. הנה שב אלינו רחש הגלים, האדוות המבעבעות. דפי הספר 'תהיו חכמים'
לוקחים אותנו למרחבי הים, למזח, לחתירה אל החוף. אנו בעין הסערה, והנה נגלות לפנינו צורות חשיבה מאד עדכניות לימינו. דפי התלמוד כה עתיקים, אבל מורה הדרך בספר זה מוצא שורשים בגמרא לתובנות השונות, לרעיונות פורצי דרך, להשגת פתרונות יצירתיים.
'תהיו חכמים' פונה אלינו בעודנו המומים מן המתח בין הזמן העתיק לזמן החדש. בסוכת המציל נמצא שמואל פאוסט. הדגל הוא לבן, אפשר לחתור גם בעין הסערה: ספרו הוא הזמנה למי שרוצה להַחכּים, וקול המחבר קורא: מעיינות התלמוד והדפים צופני הסוד לכולנו מְחכּים.
עולם ישן – מובן חדש לעולמנו
והלא כך אמרו חכמינו: "עֲמלָה של תורה – כל הרוצה ליטול – יבוא וייטול". בספרו הקודם של פאוסט 'אגדתא' ראינו אותו משכיל לנתח אגדות עתיקות בכלים חדשים. הפעם הוא ניצב בגדה השנייה של הנהר: הוא חושף במקורות העתיקים – כלֵי מחשבה מודרניים לעילא ולעילא. אנו יוצאים בספרו 'תהיו חכמים' למסע מרתק, לטלטלה, לאותו קסם שזכרנו מן הסרט 'הסיפור שלא נגמר'.
בקריאת ספרו המאתגר של שמואל פאוסט שַבנו לגירסא דינקותא שלנו, לשיעורי התלמוד בתיכון. היטב חש הלב באותם דפֵּי-חלום, הכאב על הריחוק בדורות האחרונים: כמה זה חסר לדור הצעיר של היום. פאוסט חושף מגוון דרכי חשיבה בתלמוד, ואין פלא שספרו מרגש ומפתיע. הטקסט התלמודי מתקרב באורח פֶּלא לעולמו הרוחני של הקורא-הלומד – ואנו חשים, שהמדרשים והסיפורים מייצרים מובן חדש, משמעות שמתאימה לנו: התובנות שנחשפות – יש בהן משמעות רגישה למצבים אקטואליים, שאנו נתונים בהם בחיי היומיום. מי שמעמיק לקרוא בחשיפת התובנות בספר 'תהיו חכמים' מגלה, שהטקסט התלמודי לוקח אותנו לטקסטים אחרים מעולמנו התרבותי. השַקלא וטַריא התלמודי מתגלה כפירוש מוּאר, הצופן בחובו פתרונות למצְבי אי הוודאות האופיינים למאה ה-21.
האיפכא מסתברא – הצגת העמדות המנוגדות
שמואל פאוסט יודע לתבּל את ניתוחיו הלמדניים בסיפורים מחיינו,ובכך הוא מצליח לקרב את הקוראים לדרכי החשיבה של התלמוד. כך לדוגמה, הוא מספר את הסיפור הידוע, לפיו דוגמנית מפורסמת הציעה לאלברט איינשטיין להוליד ילד משותף, כדי שיירש את היופי שלה ואת הגאונות שלו. איינשטיין שאל אותה: ומה יהיה, אם יקרה להיפך?
זו דוגמה לדרך, שבּה פאוסט מציג לפנינו את תרבות המחלוקת בתלמוד, את צורת החשיבה הידועה בשם 'איפכא מסתברא'. כותב פאוסט: "טענת ה'איפכא מסתברא' – 'מסתבר ההיפך' – התלמודית, היא חלק מתפיסה רחבה יותר, של מסגרת הדיון. המטרה אינה רק חשיפת פגמים בעמדה הנגדית, אלא הצגת אלטרנטיבה" – שם, עמוד 65.

השפה התלמודית חושפת שפע של דרכי דיון – סוגי שאלות שונות: "במאי עסקינן", "במה דברים אמורים", "מאי טעמא, "מאי נפקא מינה", "מאי קסבר", "מנלן" – ועוד. על מדף החיים המודרני צצים ביטויים הסוחפים אותנו להצגת הקושי, להנמקת הדיון, להבהרת המחלוקת והעימות – "פְּשיטא", "צְריכא", "תְיובתָא" – שם, עמוד 67 – וההארה הכוללת: "כל השאלות מותרות ורצויות".
כוחו של הסיפור
מעבר לאפשרות של הרחבת התודעה באמצעות החברותא וההתדיינות ברב-שיח, וגם מעבר למחלוקת 'כמשאב להרחבת התודעה' – מציג פאוסט נדבּך נוסף – הסיפורים. אתם תקראו עמודים אלה כמה פעמים.
בהקשרים אלה מדגיש המחבר את חשיבות הסיפור – והנה כמה דוגמאות: הסיפור של רמי בר תמרי חושף בפנינו כיצד פורצים מסגרות ומערערים את הסדר הקיים, רב אמי ורב נחמן מלמדים אותנו כמה חשובה הגמישות.
והסיפור המטלטל, ממש סיפור שובר לב: רבי יוחנן מאבּד את בר פלוגתא נועז כמו ריש לקיש. אובדן קשה. אנו מבינים כמה חשובה העמדה המאתגרת, כמה מחויב המציאות ערך הוויכוח, הצגת החלופות הנוספות.
לאחר מותו של ריש לקיש, חש רבי יוחנן בגודל המשבר. כדי להניח את דעתו, שלחו אליו את רבי אליעזר בן פדת, כדי שילמד איתו בחברותא.
המחסור הופך למצוקה של ממש: "כל מה שהיה רבי יוחנן אומר, היה רבי אלעזר מביא לדבריו ראיה ממסורת שתומכת בדבריו. אמר לו רבי יוחנן: אתה כבן לקיש? – אותךָ הביאו לי כתחליף? בן לקיש, כשהייתי אומר דבר, היה מקשֶה לי עליו עשרים וארבע קושיות", עמוד 59.
בעיני המחבר יש בסיפורים קסם ויש מעבר לזאת – כוח רב להעשיר את חיינו את זוויות הראייה שלנו. הסיפורים 'משחררים אותנו מכַּבלי המקום והזמן, מאפשרים לנו לפגוש בנֵי ובנות תקפות ואזורים מגוונים, להתוודע למחשבותיהם ולרגשותיהם, וכך להרחיב את גבולות עולמנו….הסיפור פותֵח אופקים חדשים ומלמֵד על אפשרויות קיומיות אחרות – ובכך מספק כלִי להתבוננות עצמית ואפשרות למצוא מענֶה נרחב לשאלות בסיסיות" – עמוד 105.
לאוהבי ספרות הפנטזיה – מצפה הפתעה. המחבר פורש מדרשים וסיפורים שאינם כבולים לעולם הריאלי – וקובע: "ספרות הפנטזיה – שבהגדרתה מסתמכת על תופעות ועל דמויות שמחוץ להתנסות האנושית היומיומית – היא אמצעי פואטי להרחבת גבולות התודעה ולבחינת גבולות האפשרי" – עמוד 105.
אל תדלגו על דף – והנה אתם, למשל, מתלווים לרבה בר חנה היוצא לסיור – ומורה הדרך מציע לו לפגוש את 'מתי המדבר – אותו דור של יוצאי מצרים שנגזר עליהם למות בַּדרך ולא להיכנס לָארץ המובטחת. רבה בר חנה נוחת על קרקע בית המדרש ומציג בפניהם חוט אחד של תכֵלת מהציצית הישנה.
לגייס את הדמיון בדרך לפתרון
דרך סוגיות תלמודיות לוקח אותנו המחבר למסע קסום, מעין אותו מסע במדבר, 'להשתחרר מכל מגבלה ולעוף – לפרוץ אל מעבר למובן מאליו' – עמוד 109.
אנו למדים דרך הצצה למחשבת החכמים לחשיבותו של הדמיון: "איך פותרים בעיה? מדמיינים אותה פתורה. 'רואים כאילו' המצב האידיאלי כבר כאן. ואז מגייסים עוד דמיון כדי לראות בעיני הרוח את ביצוע השלבים המובילים לפתרון הרצוי.

האגדה ושילובה בפרקי הלכה – היא דרך לשלב דמיון בפרקי מחשבה. עצםם השילוב מעיד על יצירתיות.
בוודאי, שאלתם את עצמכם, כיצד מצליחים החכמים לכלול בסוגיות בתלמוד גם הלכה וגם אגדה – באים דבריו של פאוסט ומטילים אלומת אור:
"ההלכה עשויה להציג קטבים מנוגדים ולבקש לעמת ביניהם, לחדד את ההבדלים ולשאוף להכרעה או לפשרה. האגדה חופשית לחגוג את הניגוד….במקום שבו ההלכה תעמוד בשתי רגליים על קרקע המציאות, תפנה האגדה אל מחוזות הדמיון ותביא משם אפשרויות, מצבים ופתרונות שעין ריאליסטית עיוורת להם לחלוטין" – עמוד 50.
שני האפיקים קיימים זה בצד זה, היצירה התלמוד פתוחה בכל הערוצים. כדברי פאוסט: "היצירה התלמודית והמדרשית פועלת במלוא העוצמה ובמקביל בשני ערוצי החשיבה הללו: הלוגי והנרטיבי. דיוני התלמוד חותרים להמשגה, הפשטה והכללה מצד אחד, ועוסקים בהמחשה, המחזה וסיפור – מצד שני". עמוד 116.

דילמות קדומות – מעוררות השראה בתקופתנו

פאוסט מציג 10 צורות חשיבה עדכניות למאה ה-21 – ובדרך מרתקת ומרגשת מוצא הוא להן שורשים בגמרא. כך לדוגמא צורת החשיבה הלעומתית מופיעה כמעט בכל דף בגמרא. הגמרא אינה מונולוג ואינה חתירה לאמת אחת אלא דיאלוג בין עמדות שונות ולעיתים הפוכות. כך זה מתנהל בין בית שמאי ובית
הלל.
אלפיים שנה חלפו – והנה סיפורים על הדיונים התלמודיים מגלים לנו דפוסי חשיבה שמתאימים לתקופתנו. דמויות קדומות ניצבות כמעוררות השראה, ואנו נ פעמים בין האופן שבו הם הביטו בעולם אחרת, גם פתרון הבעיות היה מרתק, שונה מדרך החשיבה שלנו.
הסיפורים על החכמים חושפים בפנינו תובנות שיש בהן להאיר את סדרי העדיפויות שלנו. הנה לדוגמה הסיפור על ההתבודדות של רבי שמעון בר יוחאי ובנו אליעזר במערה. לכאורה, זה האידיאל העליון לכאורה של החכמים – אבל התלמוד מספר לנו על האב והבן היוצאים 'מבּוּעת לימוד התורה' והמפגש עם המציאות יוצר יוהרה. הסיפורים מעידים על הצורך להימנע מהתנשאות, על ההכרח בתיקון, וכדברי פאוסט, 'משימה שאותה נטלו עליהם מספְּרי הסיפורים התלמודיים' – עמוד 150.

הפתרון בידינו שלנו – לא בשמים היא

סיפור שובֶה לב מביא פאוסט בהארת הסיפור – 'התנור של עכנאי' – עמוד 41. רבי אליעזר סבור, שהתנור אינו בגדר 'כְּלי' ולכן לא יכולה להיות בו טומאה, שאר החכמים סבורים, שהתנור הוא כלי, ולכן הוא טמא. רבי אליעזר מגייס את הטֶבע כדי להוכיח צדקתו, ואפילו בת קול שתצא ותכריז, שהלכה כמותו. היופי בסיפור: רבי יהושע נעֱמד על רגליו ומכריז 'לא בשָמים הִיא'. לפי סיפור זה, לא מתחשבים בַּקול משמים, שכּן נאמר בתורה 'אחרי רבּים להטוֹת' – הרוב קובע, ובלשון הספר: "הרוב האנושי שנמצא כאן בארץ, ולא הכרעות שמֵימיות" – עמוד 62.
אכן דיוני התלמוד בספריו של פאוסט אינם בשָמים. אנו מתבקשים לשוב אליהם, להבין, שהכתוב מספֵּר על חיינו.
דוקטור שמואל פאוסט מלמד אגדה במכללת אפרתה, עורך מוסף הספרים של 'מקור ראשון', כותב ומגיש את הפודקאסט 'סטארט עם' – על חדשנות, יצירתיות ויזמות בהקשר יהודי וישראלי.
בספרו הקודם 'אגדתא: סיפורי הדרמה התלמודית' צללנו עמו להבנת הדרמה האנושית במעמקי האגדה התלמודית – לפצח את החידות הגנוזות בה, לחלץ ממנה משמעות לימינו – וכך זכינו: נחשפנו לחוכמת הדורות, חצינו עמו גשר שהוביל מן הסיפורים הקדומים לימינו שלנו. ככל שאנו קוראים בספרו העשיר וכובש הלב – אנו מבינים שיש לשנות דיסקט. ללכת על המשעול המחבר בין תקופה לתקופה.
לתת לנפש להיטלטל. כי כך מלמד הספר: לא נרחיק לכת אם ניצמד לעמידתנו כחניכי תרבות מערבית. עלינו להיות קשובים לרוח היצירתית של חכמינו, ליכולת הסיפור המיוחדת שלהם, לתפיסה המורכבת שלהם את המציאות. פאוסט חושף דרכים מגוונות של הבנה ודיון – ואם אכן נשכיל לשאוב נתיבי רוח אלה לחיינו, נדע טוב יותר להתמודד בעולמנו הסדוק. הרטט והמשברים אינם נסתרים.
יש בחוכמה העתיקה להשליך גלגל הצלה, קרש להחזיק בו באותם גלים של אי ודאות, של ספקות.
בפרקי-הספר נחשפת לפנינו חוכמת היצירה והחידוש של חכמינו. פאוסט מנסה להאיר לנו עולם, שנראֶה כֹּה מרוחק: כך למדו חכמים, כך דנו, כך חשבו, כך פעלו באותו עולם מופלא. אכן, בדרכו שלו הצליח המחבּר בסגנון מיוחד, בקסם נעלם – לגלות את נחישותם המתמדת לחדֵש משהו, לפעול לתיקון עולם.
והשאלה אינה מרפָּה:
האם נדע לשאוב את העושר החדשני הזה, הפורץ דרכים – לעולמנו שלנו, ליישֵׂם נתיבי רוח עשירים ומגוונים – נתיבי קדם מופלאים שיְתקנו את חיינו, את עולמנו? שֵם הספר מושיט יד: "תִּהיו חכָמים".