תַּחְפֹּשֶׂת

בְּפוּרִים הָיוּ תּוֹפְרִים לָךְ תַּחְפֹּשֶׂת כַּלָּה

עַל מְנַת שֶׁיְּקֻיַּם בָּךְ.

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל הוֹרַיִךְ עֲבוּרֵךְ

הָיוּ כְּפַשְׁטוּתָם שֶׁל לֶחֶם וּמַיִם,

לִזְכּוֹת וְלִרְאוֹת בְּיוֹם חֲתֻנָּתֵךְ,

בְּיוֹם חֲתִימָתֵךְ,

בְּיוֹם חֲתוּמָתֵךְ.

שִׂמְחָה

כְּשֶׁאַתְּ נִכְנֶסֶת סְמוּקָה הַבַּיְתָה,

בְּיָדַיִךְ פִּרְחֵי חַמְצִיץ וְרַקֶּפֶת דַּקִּיקָה,

הַבַּיִת נִשְׁטָף לְפֶתַע

בִּצְבָעֶיהָ הַטְּרִיִּים שֶׁל גִּבְעָה יְרֻקָּה.

מָה נַעֲשֶׂה, יַלְדָּה,

עִם כָּל הַטָּרִי,

שֶּׁהֵבֵאת אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה?

הֲנֵדַע, כָּמוֹךְ,

לֶאֱסֹף מְלוֹא כַּפּוֹתֵינוּ

מִשִּׁפְעַת הַשִּׂמְחָה?