שני שירים
וריאציות לסימפוניה בלתי גמורה
רוּחַ הָאָדָם. גּוּף הָאָדָם,
בְּנֵי אָדָם, דָּם –
כָּךְ מֻצָּגִים הַמּוֹטִיבִים
בַּצְּלִילִים הַפּוֹתְחִים
אֶת הַיְּצִירָה.
מֵאָז מִלְחֶמֶת הַקּוֹמְמִיּוּת
וְעַד לְיוֹם כִּפּוּר
רק קוֹלוֹת בּוֹדְדִים שֶׁל שִׂמְחָה
וְרַבִּים שֶׁל עֶצֶב.
לְסַיֵּם כְּבָר אֶת מַרְשׁ הָאֵבֶל ?
שׁוֹאֲלִים בְּצִפִּיָּה כְּלֵי הַמֵּיתָר,
עוֹד לֹא הִגִּיעָה הָעֵת,
עוֹנִים בִּצְלִילִים צוֹרְמִים
כְּלֵי הַנְּשִׁיפָה וְהַתֻּפִּים.
הַמַּנְגִּינָה עוּדַה נִמְשֶׁכֶת –
שְׁתֵּי מִלְחָמוֹת בִּלְבָנוֹן,
וּבִדְרוֹם,
מֵעִנְבֵי זַעַם עַד לְחוֹמַת מָגֵן.
וּלְפֶתַע, בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם חַג,
בֵּין שִׁירַת נְעוּרִים
לְצִבְעֵי הַזְּרִיחָה,
הִתְפָּרְצוּת מַחֲרִידָה
שֶׁל אָקוֹרְדִּים צוֹרְחִים –
חֹסֶר אוֹנִים, אֵימָה,
מַאֲבָק נוֹאָשׁ.
וּבָרֶקַע הַמַּקְהֵלָה מְזַמֶּרֶת –
לָחַמְנוּ, נִלְחָמִים,
בִּגְבוּרָה נִלָּחֵם,
בְּאַחְוַת לוֹחֲמִים,
בַּחֲרָבוֹת בַּרְזֶל.
וְהַתִּזְמֹרֶת מְנַסָּה לְהַשְׁחִיל
צְלִיל מְנַחֵם
אַךְ מְאָרֵשׂ הָאֵבֶל מַמְשִׁיךְ לְהַדְהֵד
בְּכָל פֶּרֶק,
לְלֹא הַפְסָקָה.
הַסִּימְפוֹנְיָה הַבִּלְתִּי גְּמוּרָה
שֶׁל גְּבוּרַת לוֹחֲמִים
וּדְמָעוֹת הַשְּׁכוֹל –
הַנַּגָּנִים מַמְשִׁיכִים לְהַשְׁמִיעַ
אֶת קִצְבִּי הַפְּקֻדּוֹת
וְאֶת זַעֲקוֹת הַכְּאֵב.
כִּי אֶת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת
אִי אֶפְשָׁר עֲדַיִן
לְסַיֵּם.
בני אדם מעופפים
מוּלִי, בְּנוֹכְחוּת עוֹצֶרֶת נְשִׁימָה,
יְצִירָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הָאָמָּן.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת, מִתְבּוֹנֶנֶת,
נִפְעֶמֶת.
בְּנֵי אָדָם מְעוֹפְפִים –
אוֹחֲזִים בִּכְנָפַיִם שֶׁל מָטוֹס
אוֹ בִּזְנָבוֹ,
מַחֲזִיקִים בְּחוּטִים רְתוּמִים
לְכַנְפֵי צִפּוֹרִים,
קוֹפְצִים וּמְרַחֲפִים
מֵעַל גַּגּוֹת.
וְיֵשׁ מִי שֶׁהִרְחִיקוּ עוֹף
וְהָיוּ לְלַהֲקַת עֲגוּרִים
מְרַקֶּדֶת בְּמֶרְחַקִּים.
בּוֹרְחִים מְסַכְּנוֹת וְאִיּוּמִים,
מְמַהֲרִים אֶל עֲתִידָם,
רָצִים אַחַר חֲלוֹמוֹת,
בּוֹרְחִים מֵעַצְמָם.
אוֹ שֶׁמָּא נִפְרָדִים מֵהַחַיִּים –
מִתְכּוֹנְנִים כְּבָר לְהַמְרִיא
לְעֵבֶר הַמֶּרְחָב
הָאֵין סוֹפִי.
בהשראת ציור של איליה קבאקוב – המוזיאון לאומנות – תל אביב
תגובות