דיוקן חדש

בד מתוח

הִיא מוֹתַחַת בַּד בֵּין קְרָשַׁי הַמִּסְגֶּרֶת

וּבִמְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל עַזּוֹת צוֹבַעַת אֶת הָרֶקַע לִדְיוֹקָן שֶׁלָּהּ

אַחַר כָּךְ רוֹשֶׁמֶת אוֹתוֹ בֵּין פִּנָּה לַפִּנָּה

וְנוֹתֶנֶת בּוֹ סִימָנִים: 

אַף מִשְׁפַּחְתִּי, שֵׂעָר מְתֻלְתָּל, קְמָטִים עֲמֻקִּים בַּמֵּצַח,

דַּקִּים סְבִיב הָעֵינַיִם, פֹּה יוֹתֵר צוֹחֵק, פָּחוֹת מְחַיֵּךְ.

נְחוּשָׁה לְצַיֵּר כָּל פְּרָט וּפְרָט

אֲבָל מִתְלַבֶּטֶת מָה לְהָאִיר וּמָה לְהַחְשִׁיךְ

עַל הַבַּד הַמָּתוּחַ

כָּל

כָּךְ

שיר ערש 

לַיְלָה לַיְלָה אַחֲרֵי שֶׁהֻשְׁלְכוּ

כִּשְׁאַר הַהוֹרִים מִבֵּית הַתִּינוֹקוֹת,

הָיוּ אִמִּי וַאֲחוֹתִי מַבִּיטוֹת בִּי מֵרָחוֹק,

לָדַעַת מָה יֵעָשֶׂה לָהּ?                               

הַאִם נִרְדְּמָה הַקְּטַנָּה?

וְהִיא כְּמוֹ לְהַכְעִיס לֹא נִרְדְּמָה,

פָּשְׁטָה מִכְנָסֶיהָ, פָּרְמָה חֻלְצָתָהּ,

הִתְהַפְּכָה בַּמִּטָּה.

בְּכָל כּוֹחוֹתֶיהָ נִסְּתָה לְשַׁמֵּר                          

אֶת מְעַט הַקִּרְבָה שֶׁהָלְכָה וְאָזְלָה

בֵּינָהּ לְבֵין אִמָּהּ וַאֲחוֹתָהּ

שֶׁשָּׁבוּ אֵלֶיהָ לִרְכֹּס מִכְנָסֶיהָ,

לְכַפְתֵּר חֻלְצָתָהּ.

אַרְבָּעִים שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר 

אִמִּי וַאֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה

כְּבָר לֹא מַבִּיטוֹת בִּי יוֹתֵר

לַיְלָה לַיְלָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

אֲבָל אֲנִי עֲדַיִן לֹא נִרְדֶּמֶת

כְּשֶׁאֲנִי נִזְכֶּרֶת בָּהֶן

נִצָּבוֹת מֵרָחוֹק,

עֲדַיִן מִתְהַפֶּכֶת בַּמִּטָּה,

מְנַסֶּה שׁוּב וָשׁוּב לְכַפְתֵּר                          

אוֹתָהּ אַהֲבָה                                          

פְּרוּמָה.