וַדַּאי תָּעִינוּ

וַדַּאי תָּעִינוּ אֶל אֶרֶץ לֹא לָנוּ,
אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת.
הַיּוֹם לֹא יוֹמֵנוּ וְאָנוּ לֹא אָנוּ,
וְשֶׁמֶשׁ טָמַנּוּ
בְּשָׁעָה עִוֶּרֶת.

הַשְּׁקִיעָה הִיא זְרִיחָה אֶל יוֹם לֹא נֵדָעֵהוּ
וְהַזְּרִיחָה הִיא שְׁקִיעָה אֵלֵינוּ.
לְעוֹלָם לֹא נִשְׂבַּע אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.
לְעוֹלָם לֹא נֶחֱצֶה אֶת יוֹמֵנוּ
עַד סוֹפוֹ – אַיֵּהוּ? וַדַּאי תָּעִינוּ

שֶׁהֶחֱיָנוּ

שֶׁהֶחֱיָנוּ אֶל מֵעֵבֶר לַמָּוֶת
וּבָנָה אֶת בֵּיתֵנוּ בְּלֵב הָרוּחוֹת הַגְּדוֹלִים.
שֶׁהִטְבִּילָנוּ בְּכָל הַשְּׁקִיעוֹת וְלֵילוֹת
הַתּוֹלִים אֶת דִּגְלֵי הַזְּרִיחָה.

שֶׁהֶחֱיָנוּ כַּעֲפַר כּוֹכָבִים בָּרְקִיעִים,
הַנְּטוּיִים עַל פִּי תְּהוֹם סוֹד הַסּוֹדוֹת.
שֶׁמּוֹבִילֵנוּ בְּדַרְכֵי כָּל הֶעָפָר
אֶל קְצוֹת הַתָּמִיד.

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם שׁוּב אֲחֵרִים
כְּאָבִיב בָּאֹפֶק.
שֶׁמֵּסֵב עַל פְּתָחֵינוּ אֶת כָּל הַזָּרִים
קָלְעוּ אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ.

בְּבֹקֶר אֶחָד

בְּבֹקֶר אֶחָד הָיְתָה הַצִּפִּיָּה צִפּוֹר וּבְמַקּוֹרָהּ – שָׁמַיִם.
הָיְתָה הָאֲדָמָה רָקִיעַ, כִּי נִפְתְּחוּ הַקִּירוֹת
וּבָנוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ.
הָלַכְתִּי לִשְׁאֹל אֶת הָעֵץ הַבָּא לִקְרָאתִי
אֵם הָרוּחַ פָּתוּחַ,
וְאִם שְׁנֵינוּ  הוֹלְכִים גַּם יַחַד בַּדֶּרֶךְ.

קָבַעְתִּי פְּגִישָׁה. אִם בָּאתִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ –
אִם הַדֶּרֶךְ הָאַחַת הִיא גַּם הָאַחֶרֶת.
כִּי בָּאָה הַצִּפִּיָּה וְהִיא כֻּלָּה בּוֹעֶרֶת,
וְהִנְנִי כֻּלִּי כָּמֵהַּ
לַפְּגִישָׁה נוֹעֲדָה לִי,
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי הַפּוֹגֵשׁ,
הַנִּפְגָּשׁ אוֹ שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד.

בְּבֹקֶר אֶחָד הָיְתָה הַצִּפִּיָּה צִפּוֹר וּבְמַקּוֹרָהּ – שָׁמַיִם.