יֵשׁ יָמִים שֶׁהַמְּשׁוֹרֶרֶת מְגַלֶּה
שֶׁנּוֹלַד שִׁיר

וְהִיא שְׂמֵחָה
וְהִיא מַקְשָׁה
כְּדֵי שֶׁהַיִּלּוֹד יֶדַע
אֶת צַעַר הַמִּלִּים.

וְהִיא מַפִּילָה מַכּוֹת קְטַנּוֹת
עַל מְנַת לְזַקֵּק אֶת הַיֹּפִי

כֻּלָּנוּ רוֹדְפִים אַחַר הַמִּלִּים
לְרֻבֵּנוּ אֵין אֶת הָאֹמֶץ
לְהַבִּיט לְאָחוֹר
אוֹ לָמוּת מֵעָנָן.

כְּשֶׁהַשִּׁיר נִגְמַל
הַמְּשׁוֹרֶרֶת נוֹגֵעַת בּוֹ בְּחָשָׁשׁ
בִּקְצֵה הַזֶּרֶת,

מוּדַעַת עַד לִידֵי עֲנָוָה
לְקִיּוּמוֹ הַסּוֹפִי.