תַּשְׁלִיל שֶׁלֶג

הַשֶּׁלֶג מְקָרֵב אֶת הַנּוֹפִים

אֶל פֶּתַח אִישׁוֹנֵי הָעֵינַיִם,

וּמִתַּחַת לַחַלּוֹן יְלָדַי בּוֹנִים בֻּבָּה

מִכּוֹחַ צַעֲצוּעִים פְּנִימִיִּים,

שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ לָהֶם בַּיָּדַיִם.

אֲנִי מְמַהֶרֶת לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת,

לֶאֱפוֹת לֶחֶם, לְנַעֵר אֵי אֵלּוּ עֲנָפִים,

שֶׁלֹּא אֶשָּׁבֵר מֵהָעֹמֶס הַפִּתְאוֹמִי.

גַּם אֵצֶל הַשְּׁכֵנִים אֲנִי מַבְחִינָה בַּדְּחִיפוּת,

יוֹצְאִים, נִכְנָסִים, קוֹנִים חָלָב,

מַרְתִּיחִים מַיִם.

הַלָּבָן הַזֶּה כּוֹפֶה עָלֵינוּ תְּזָזִית,

לְפִי שֶׁיּוֹדְעִים אָנוּ יָפֶה,

כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ נָע בַּשֶּׁלֶג, קוֹפֵא.

הַיְּלָדִים לְמֵדִים הֵיטֵב

אֶת מִשְׂחַק הַחַיִּים הַזֶּה,

מִשְׂחַק "הַתְּזָזִית חַסְרַת הַתַּכְלִית",

וְהֵם שׁוֹעֲטִים הַבַּיְתָה

לֶאֱכֹל תַּפּוּחִים.

אֲנִי רָצָה אֶל הַחַלּוֹן לִגְמֹעַ עוֹד רֶגַע

מֵהַלָּבָן הַזֶּה, מֵהַיּוֹם הַזֶּה,

שֶׁהוּא כְּמוֹ תַּשְׁלִיל צִלּוּם

שֶׁל יוֹם אֲמִתִּי.

(ממראות חורף 2013 הזכור היטב בעין כרם)

פַּג תְּאֵנָה

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

בִּפְקַעַת פַּג תְּאֵנָה.

זְעִירוּת כּוֹחוֹ יְכוֹלָה

לָאֲרָעִיּוּת הַטְּמוּנָה

בְּעָנָף נוֹטֶה לְשֶׁבֶר,

מִצְטַנֵּף בִּדְבֵקוּת

בְּחֵיק עָלִים הַנּוֹטִים לִפְרֵדָה,

חָשׂוּף וְעֵירֹם מוּל שֶׁמֶשׁ רוֹעֶמֶת

וְכָל יְהָבוֹ נִשְׁעָן

עַל הַבְטָחַת רוּחַ קְלוּשָׁה

שֶׁלֹּא לְפַחֵד כְּלָל.

כָּל עֶרְגַּת הַחַיִּים כֻּלָּהּ

בְּפַג תְּאֵנָה,

אֲשֶׁר עֵינוֹ לְאַהֲבָה נִשְׁלַחַת

אֶל צִפּוֹר שִׁיר רוֹטֶטֶת

בַּגֹּבַהּ, בִּקְצֵה הֶעָנָף.