שבעה באוקטובר והכֶּתֶם של דוד אבידן
במלאת שנה לטבח הנורא
השיר המדהים הזה שאביא כאן בעוד מספר פסקאות של דוד אבידן הצעיר הוא בלדה. מהי בלדה? שיר סיפורי, במקרה של אבידן שיר חופשי, המתפתח מבית לבית וסופו בדרך כלל, בבלדה המסורתית, טראגי. גם כאן הסוף הוא טראגי. יוצא אפוא שבלדה היא המקבילה השירית הקדומה של הסיפור הקצר המודרני.
השיר הזה הנקרא "הכתם נשאר על הקיר" הופיע בשנות החמישים בספרו הראשון של אבידן, "ברזים ערופי שפתיים", ספר שירה מהפכני שפניו מחד גיסא לאחור אל מסורת שלונסקי-אלתרמן שממנה בא המשורר, ומאידך גיסא פניו אל העתיד לשירה חופשית, קיומית המושפעת בעיקר ממשוררים כמו ת"ס אליוט ועזרא פאונד, ומן המהפכה שעשה בן דורו של אבידן בשירה, המשורר, ובעיקר האידיאולוג הפואטי, נתן זך.
אבל השיר הזה של אבידן מושפע עד קצות אוזניו דווקא ממשורר מודרניסטי גדול אחר, קומוניסט במהותו, כמו דוד אבידן ופרשנו הגדול פרופ' גבריאל מוקד, בצעירותם, הלוא הוא בּרטולט בּרכט. זוהי בלדה בּרכטיאנית עד קצות אוזניה, אלא שאצל ברכט בולט בשירתו היומָנית יותר השיר הפוליטי, המחאתי והחברתי, מומלץ מאוד לקרוא את ספרו "גלות המשוררים" בתרגום בנימין הרשב שראה אור בשעתו בסימן קריאה בעריכת פרופ' מנחם פרי, ואילו אבידן לוקח את ברכט למקומות יותר קיומיים, אקזיסטנציאליסטיים של האינדיבידואל ומקומו בעולם.
ואני רוצה, מאוד רוצה, להחזיר את השיר של אבידן אל תוך הרובד החברתי הפוליטי, כי שיר, כידוע לכול, לא נכתב במיוחד רק לאירוע משמח או טראומתי כזה או אחר. שיר הוא דבר פתוח לקומנטציות קצרות ולאינטרפרטציות ארוכות, רק שלא יהיו תיכוניסטיות ומייגעות. למה הכוונה להחזיר את השיר שיבוא להלן אל החברתי-הפוליטי בעקבות שבעה באוקטובר והטבח הנורא?
בשיר מתואר כתם על קיר שאי אפשר למחות אותו. מה שלא תעשה, לא תצליח בשום אופן להסיר אותו. מבית לבית מקצינים המוחים והמוחקים את הכתם את מעשיהם, אבל זה לא עוזר להם. הדבר בלתי אפשרי. הכתם עיקש והכתם סרבן ואי אפשר בשום אופן בכל שיטה שהיא למחוק את הכתם, אפילו במחיר החיים עצמם שיסתירו אותו. זה בדיוק מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר, לתשומת לבו של הקורא בנימין נתניהו וכל ממשלתו באשר היא, בן גביר, סמוטריץ' ושאר מרעין בּישין.
לא ביפּרים מתפוצצים מסרטי ג'יימס בונד, לא הפגזות מאסיביות בלבנון, לא תמרונים קרקעיים כאלה ואחרים בנוסח הישראלים הם הכי חזקים במזרח התיכון, לא מציאת מרגלים פוטנציאליים בינינו המחלישים אותנו יש מאין – כל אלה לא ימחו את החרפה והבושה של שבעה באוקטובר ואת אי-לקיחת האחריות וחוסר האחריות המתמשך של ממשלת הדמים, המוכנה להקריב חיי ישראלים, כי טראומה ההופכת לפוסט-טראומה לא פותרים באמצעים של כוח בנוסח "אני ועוצם ידִי" וטקסים ממלכתיים פּומפּוזיים, מפני שאי אפשר באמת לפתור אותה. היא מצויה שם תמיד כמו הכתם שאי אפשר לכסות עליו וצריך ללמוד לחיות איתה.
ועכשיו עם קריאת הכיוון הזאת הבה נפנה אל השיר האדיר של אבידן הצעיר:
הכתם נשאר על הקיר
מִישֶׁהוּ נִסָּה לְגָרֵד אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדַּי (אוֹ לְהֵפֶךְ – בָּהִיר מִדַּי).
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאָר עַל הַקִּיר.
אָז שָׁלַחְתִּי אֶת הַצַּבָּע, שֶׁיִּמְשַׁח אֶת הַקִּיר בְּיָרֹק.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה בָּהִיר מִדַּי.
וְשָׂכַרְתִּי אֶת הַסַּיָּד, שֶׁיְּסַיֵּד אֶת הַקִּיר לְמִשְׁעִי.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדַּי.
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאָר עַל הַקִּיר.
אָז לָקַחְתִּי סַכִּין-מִטְבָּח וְנִסִּיתִי לְקַרְצֵף אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.
וְהַסַּכִּין הָיְתָה חַדָּה עַד-כְּאֵב.
רַק אֶתְמוֹל הִשְׁחִיזוּ אוֹתָהּ.
וּבְכָל זֹאת.
וְאִגְרַפְתִּי גַּרְזֶן וְהָלַמְתִּי בַּקִּיר, אַךְ הִפְסַקְתִּי בְּעוֹד מוֹעֵד.
אֵינֶנִּיוֹדֵעַ, מַדּוּעַ עָלָה לְפֶתַע עַל דַּעְתִּי,
שֶׁהַקִּיר עָלוּלִפֹּל, אֲבָל הַכֶּתֶם בְּכָלְזֹאת יִשָּׁאֵר.
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאָר עַל הַקִּיר.
וּכְשֶׁהֶעֱמִידוּ אוֹתִי אֶל הַקִּיר, בִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד בְּסָמוּך לוֹ.
וְחִפִּיתִי עָלָיו בְּחָזֶה רָחָב (מִי יוֹדֵעַ: אוּלַי).
וּכְשֶׁהִתִּיזוּ אֶת גַּבִּי, נִגַּר דָּם רַב, אֲבָל רַק מִצַּד הַגַּב.
יוֹרִים.
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
מַטַּח-יְרִיּוֹת שֵׁנִי.
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאָר עַל הַקִּיר.
אתה הבנתָ את זה, בּיבּי? שנה טובה יותר לכולנו. אָמֵן.
כמה יפה חיוג הטלפון הפואטי לב.ב.וכמה מדויק התיאור של רן יגיל
היי רני
שנה טובה
מאד שמחתי על הבחירה שלך והחיבור בשיר לכאן ועכשיו
שירה במייטבה היא כמובן על זמנית
שוב ברכות על הבחירה
רוני, משורר יקר, שלמי תודה על התגובה הזאת. היא כל כך חשובה לי. חתימה טובה לך ולכל יקיריך. רני
כמה חד וכואב.
וכמה מדוייק: שהרי לפעמים כל כך בא להוריד גרזן על הקיר כולו, אבל מה יהא אז על הבית?
תודה רן יקר ותודה לאבידן. ואין תוחלת כשרבים לא רואים כתם ורבים עוד יותר לא מנסים להסירו. ויחרב הכתם עם הקיר, ויחרב הקיר עם הבית, על יושביו.
שיר נפלא, והחיבור שעשית לשיר בהקשר העכשווי נדרש ומדויק. תודה רני
שיר שאני מאוד אוהב. חזק אקטואלי למופת גם היום וכמובן אלמותי. הקשירה שביצעת בין המציאות העגומה בה אנו חיים לשיר מעוררת התפעלות ומחמאות לרוב. יופי של בחירה ויופי של דיון. תודה רני.
לא משנה כמה פעמים קוראים את השיר של אבידן- כל קריאה היא כמו קריאה ראשונה. השיר מרגש כל פעם מחדש, והרשימה שעוטפת אותו מרגשת לא פחות.
שלום רני. תודה על הדברים הנוכחים והתזכורת לשיר שהיה אהוב עלי בימי נעורי. מזכיר גם את פתיחת המערכה החמישית של. . . מקבת.
רבקה, סופרת יקרה, שלמי תודה על התגובה הזאת, המחממת את לבי השבור ביום הקשה הזה. רן
אילנה היקרה, אני מזדהה עמוקות עם דברייך, אבל גם הגרזן על פי השיר של אבידן, לא יעלים את הכתם.
משה היקר מאוד, שלמי תודה על התגובה שלך וחתימה טובה לך ולכל יקיריך.
מיכל, משוררת יקרה, שלמי תודה לך. חיממת את לבי ביום קשה זה. יש כאלה שיש להם לב שבור, אבל יש כאלה למעלה בשלטון שאיבדו את לבם.
ראובן היקר, שלמי תודה לך ואני מאחל לך ולמשפחה חתימה טובה. רן
יהונדב היקר, נכון נכון, אנחנו זוכרים איך גמר מקבת. ממש לא טוב. נותר לחלום ניצחון מדומה עם הפיסחים והעיוורים והיער כולו נע למולו. אני מקווה מאוד שלא נגיע למצבו. בדמים לא ייפתר הכול. מה לעשות.
יואב היקר מאוד, שלמי תודה על התגובה. אנחנו חולקים את אהבת אבידן. אני מאחל לך ולדורית שנה טובה וחתימה טובה.
רני היקר
תבורך
שנה טובה
השנה לא נכסה על הכתם אלא הוא ייעלם לאט לאט.
בשורות טובות
זיוה
רני תודה על השיר. אבל בכל זאת נראה לי שאבידן התכוון לכתם שהחברה הישראלית נושאת מאז 1948, ועם השנים נוח לשכוח אותו, כי נפלו עלינו טרגדיות עצובות.
זיוה היקרה, לא ייעלם, ממש כמו השואה להבדיל, או מלחמת יום הכיפורים. לא ייעלם. חתימה טובה לך ולכל המשפחה. רן
עפרה היקרה, אין לי אלא להסכים איתך ולהנהן. שנה טובה וחתימה טובה. רני
כתם עיקש שאינו ניתן להסרה, שיר כה מתאים ליום הזה ובכלל, קשה להאמין כי הכתם מרצד לעינינו כל הזמן כך או אחרת לא נראה שמישהו יחלוק אתנו את ייסורי הכתם, נהפוך הוא כל יום מצטרף עוד שמן למדורה. ומי שהתעלם כשהכתובת הייתה על הקיר, לבטח אינו מבחין גם בכתם. תודה על השיר של דויד אבידן
מיקי, משוררת וציירת יקרה, שלמי תודה לך על התגובה היפה. חתימה טובה לך ולכל המשפחה – רן