שבועות, שניים
א. רות ובועז
הַקַּסְדָּה הָיְתָה כְּבֵדָה
וְהַמּוֹשָׁב הָיָה נֻקְשֶׁה,
אֲבָל הַגַּב שֶׁלּוֹ הָיָה רְחַב-חַם לְפָנֶיהָ
כְּמוֹ לַהֲקַת חֲסִידוֹת בְּעֶרֶב סְתָו.
הִיא נִבְלְעָה בְּתוֹכוֹ,
חִבְּקָה אוֹתוֹ בְּפִרְקֵי אֶצְבָּעוֹת מְהַסְּסִים.
כְּשֶׁהָאֲוִיר הַקַּר שָׁטַף אֶת הַשֵּׂעָר
לְאָחוֹר בְּמוֹרַד הַכְּבִישׁ
הָיְתָה שָׁם דִּמְעָה.
הֵם נִחַשׁוּ שֶׁכָּך נִרְאֶה
חֹפֶשׁ
זְמַנִּי
אֲבָל אֲמִתִּי.
בְּתַחֲנַת הַדֶּלֶק הוּא חִיֵּךְ אֵלֶיהָ,
הִיא חִיְּכָה חֲזָרָה.
הַקָּפֶה הָיָה פּוֹשֵׁר,
לֹא הָיָה לָהֶם אִכְפַּת.
בִּקְצֵה הַתַּחֲנָה
לְיַד פַּחֵי הָאַשְׁפָּה
שְׁנֵי חֲתוּלִים הִתְכַּרְבְּלוּ
מֻקְסָמִים.
ב. בועז
מְאַוְרֵר תִּקְרָה מִסְתּוֹבֵב מְנֻמְנָם
שָׁנִים הוּא תָּלוּי שָׂם
מַצְהִיב לְאִטּוֹ
הַכֹּל הוּא כְּבָר רָאָה.
לְפֶתַע
עַיִן אַחַת עֲצֵלָה נִפְקַחַת כְּלַפֵּי מַטָּה.
לִפְעָמִים גַּם מְאַוְרֵר תִּקְרָה
יָכוֹל לִהְיוֹת מֻפְתָּע
מֵעַל הִתְפָּרְצוּת גַּעֲשִׁית
ג. רות
בַּחֲתֻנָּה שֶׁלָּנוּ אַתָּה תִּלְבַּשׁ חֻלְצַת כּוֹכְבֵי אוֹר
וַאֲנִי אֶתְלֹשׁ מִמֶּנָּה כַּפְתּוֹר אַחַר כַּפְתּוֹר
בַּחֲתֻנָּה שֶׁלָּנוּ אֲנִי אֶעֱנֹד זֵר שֶׁל הַבְטָחוֹת
וְאַתָּה תָּעִיף אוֹתוֹ לָרוּחַ.
בַּחֲתֻנָּה שֶׁלָּנוּ הָאוֹרְחִים יִתְכַּסּוּ
הוֹד וְהָדָר
הָדָר וְהוֹד.
בַּחֲתֻנָּה שֶׁלָּנוּ נִרְקֹד יְחֵפִים, מְעֻרְפְּלֵי מְצִיאוּת.
בַּחֲתֻנָּה שֶׁלָּנוּ נְדַקְלֵם אֶת הָאֲמָנָה הַזּוּגִית
שֶׁל חֹפֶשׁ הָעֵירֹם הַנַּפְשִׁי.
נִכְתֹּב אוֹתָהּ לְאַט
כְּאִילוֹ מְשַׁנְּנִים
מִזְמוֹר עַתִּיק.
אַחַר כָּךְ
תִּפְלֶה אֲנִיצֵי קַשׁ
מְשַׁעֲרִי
כְּפִי שֶׁעָשִׂיתָ
בַּגֹּרֶן.
תגובות