הייתה לי קווצת שיער בפה. בהתחלה היה לה טעם מלוח וריח של ים אבל אחר כך כבר לא, זה הגיוני כי הרבה אנשים הספיקו לעבור בשדרות בן ציון בזמן שמצצתי אותה. היה זוג על שמיכת פיקניק שהתנשק כל הזמן. הם היו יפים; ואישה שנראתה בדיוק כמו המורה שלי לתנ"ך בתיכון, חוץ ממבט כן ועגום בעיניים; וילדה קטנה, מוקסמת; ועוד אנשים, ושקיעה כתומה ואוויר עם ריח רטוב.
הגולף האדומה עצרה והמכוניות מאחוריה התחילו לצפור אז נכנסתי מהר פנימה. הוא אמר שהוא בא ברגע שהוא ראה את ההודעה שלי, ואני אמרתי שברור. הוא שאל אם חיכיתי הרבה זמן ועניתי שבדיוק חזרתי מהים. שמחתי לגלות שאנחנו עדיין מרגישים מספיק בנוח ביחד כדי לשקר אחד לשנייה.
הוא לבש את הגופייה השחורה וקרן כמו תמיד את הריח שלו, החריף. נסענו ובמכונית הייתה רק המוזיקה שלו, קשה וחדה. הדלת של הבניין ברחוב יוחנן הורקנוס הייתה אותה דלת וגם הקוד שהקשתי כל הדרך לקומה הראשונה, אבל השלט על הדלת לא. הוא סובב את המפתח באותו מנעול ופתח את הדלת לדירת אותו-דבר, ואז סגר אותה מהר כדי להוריד לי את השמלה ולהזיז את החזייה של בגד הים. הוא התחיל למצוץ לי את הפטמות.
"את מלוחה," הוא צחק.
הנהנתי.
הוא המשיך ותוך כדי פתח לעצמו את החגורה. הוא לחץ לי על הראש עם היד ואמר, "מתוקונת, איך התגעגעתי למציצות המטריפות שלך."
ירדתי על הברכיים והורדתי את בגד-הים והרגשתי אותו נכנס ואת הזיעה שלו נמרחת עליי. כשזה נגמר הוא שכב רפוי על הספה והתנשם בחריקות. חיבקתי אותו בכל הכוח ולחשתי שאני אוהבת אותו. הוא ליטף את הראש שלי וקרא לי מתוקה.
התלבשתי ויצאתי החוצה. האוויר היה כבד, חם ונקי. לשיער שלי כבר היה ריח של סקס וטעם של זיעה חריפה, אבל ידעתי בוודאות שמתחת לכל זה עדיין נשאר בו משהו מהים.
סיפור מעורר הזדהות, ממש נוגע.