שיר הקורונה
קוֹרוֹנָה הוּא
נָגִיף
הַחוֹטֵף מֵאוֹת אֲלָפִים
יְלָדִים וּזְקֵנִים
נָגִיף שֶׁהִגִּיעַ כְּבָרָק בָּעֲרָפֶל
זָרִיז, חֲסַר תַּקְדִּים
אֵין הוּא מַבְדִּיל בֵּין
גְּבָרִים לְנָשִׁים
רֵאשִׁיתוֹ כְּנִיצוֹץ, וְהַיּוֹם כַּבְּעֵרָה
לֹא דּוֹעֵךְ מִמַּיִם, וְאַחֲרָיו
מוֹתִיר רְשָׁפִים רָעִים
אַךְ מָחָר הוּא יִכָּלֵם
יִתְעַיֵּף, יָשׁוּב לְאַרְצוֹ הַנָּכְרִית
אֵיכָה יִגָּמֵר, לֹא יָדַעְתִּי
אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁקּוֹרוֹנָה
אֵינֶנּוּ נָגִיף אֲמִתִּי.
תגובות