שִׁעוּר 1
בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלִּי הָיָה
זְרִיקַת אֲבָנִים בַּמַּחְסוֹם,
הָיִיתִי נַעַר שֶׁל פְּרָעוֹת.
אַבָּא שֶׁלִּי הָאָסִיר לִמֵּד אוֹתִי:
"לֹא כָּל אֶחָד הוּא מְחַבֵּל,
מִי שֶׁהָיָה אִתִּי בְּבֵית הַחוֹלִים
וְשָׁמַר עַל הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי הָיָה דַּוְקָא יִשְׂרְאֵלִי".

לָקַח כַּמָּה שָׁנִים עַד שֶׁסִּיַּמְתִּי
אֶת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁל הַגְּבוּלוֹת.

זָכַרְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הַבְּטוּחִים שֶׁל אָבִי
עִם הָרַגְלַיִם הָרוֹעֲדוֹת:

אֲנַחְנוּ מַסְפִּיק חֲזָקִים לַעֲמֹד
מוּל הַכְּאֵב שֶׁלָּנוּ
אֲבָל לֹא עַד כְּדֵי כָּךְ חַלָּשִׁים שֶׁנּוּכַל
לַהֲרֹג .

שִׁעוּר 2
הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא לִמְּדוּ אוֹתִי לִשְׂנֹא,
אֲבָל בַּמְּצִיאוּת
כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא
לֹא יָכְלוּ לִישׁוֹן בְּמִטָּה אַחַת
כִּי אַבָּא הָיָה פַלַסְטִינִי
וּלְאִמָּא הָיְתָה תְּעוּדָה כְּחֻלָּה
וְהַחַיָּל הָיָה מִסְתּוֹבֵב בַּכְּפָרִים
וּמִדֵּי פַּעַם נִכְנָס, שׁוֹלֵף,
הוֹפֵךְ אֶת כָּל הַחֲדָרִים –
לֹא הָיָה צָרִיךְ לְלַמֵּד אוֹתִי
לִשְׂנֹא

עַבִּיר
הִיא אָמְרָה לִי: אַתָּה בּוֹגֵד בִּי
כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עִם הָרוֹצְחִים שֶׁל אֲחוֹתְךָ

וִַאֲנִי הֵשַׁבְתִּי:
אַל תִּתְּנִי לַשִּׂנְאָה
לִשְׁתּוֹת לָךְ אֶת הַחַיִּים

כְּשֶׁחָזַרְתִּי מֵאֶרֶץ יְצוּרֵי הַסִּכְסוּךְ
עָבַרְתִּי אֶת הַמִּדְבָּר שֶׁל הַנְּקָמָה בִּפְסִיעוֹת
מִן הַזָּר אֶל הַמֻּכָּר.

כְּשֶׁמַּכִּירִים בֶּאֱמֶת
אִי אֶפְשָׁר כְּבָר לִפְגֹּעַ יוֹתֵר.
בַּמָּקוֹם שֶׁל זְמַן-פְּצִיעוֹת עַל הָאֲדָמָה
יַחַד נְנַצֵּחַ בְּדִבּוּר

בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים שֶׁל הָאֶגוֹ
הֵבַנְתִּי שֶׁמָּוֶת שֶׁל אֶלֶף יִשְׂרְאֵלִים
לֹא יַחֲזִיר לִי אֶת עַבִּיר.

נִיחוֹחַ פרחי הַיַּסְמִין
שֶׁעָבַר בֶּחָצֵר
הֵצִיף אֶת פָּנֶיהָ בְּדִמְעָה
כְּאִלּוּ אָמַר:
מָחָר כְּבָר לֹא נִזְכֹּר מִּלִּים שֶׁל אוֹיֵב
רַק אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁל הָאֲהוּבִים שֶׁלָּנוּ.