יצחק קצנלסון (נולד ב-1 ביולי 1886, בעיירה קרליץ באימפריה הרוסית, נרצח ב-3 במאי 1944 באושוויץ) היה מחנך, משורר ומחזאי יהודי-פולני. מתוך עבודתו הפדגוגית צמחו כתיבתו לילדים וכן סידרת ספרי לימוד עבריים לגילאים שונים מפרי עטו. בתחילת המאה העשרים הקים בלודז' חוג דרמטי שהעלה ממחזותיהם של י"ל פרץ, שלום עליכם, פרץ הירשביין וכן ממחזותיו שלו. הירבה להעלות מחזות ומערכונים מפרי עטו עם תלמידי בתי הספר שלו. נוסף על כך התמסר לתרגום שירי היינריך היינה לעברית, ובמבוא לקובץ התרגומים ("ספר השירים", 1924). עם כיבוש לודז' בידי הגרמנים בספטמבר 1939 פתח קצנלסון בחיי בריחה ופליטוּת וברח לווארשה. קצנלסון התמסר בכל לבו להוראת ספרות עברית ותנ"ך בגימנסיה המחתרתית בגטו וארשה, ומתוך כך חזר ליצירה ספרותית. הוא השתתף בקביעות בעיתונות המחתרת ואף ייסד וניהל את הלהקה הדרמטית של התנועה, בה המחיז בעיקר פרקים מן התנ"ך. יותר מארבעים יצירות כתב קצנלסון בגטו וארשה, ורובן ניצלו בזכות הטמנתן במחבואי-סתר שונים שהתגלו בתום המלחמה. על אף שביקר בארץ ישראל רק פעמיים ולזמן קצר, הוא הרים תרומה חשובה לזמר העברי באמצעות שיריו הידועים: "מה יפים הלילות בכנען", "גילו הגלילים", "רוח עצוב", "נעולה היא דלתי" ושיר הילדים "חמש שנים על מיכאל". ב-1950 הוקם בקיבוץ לוחמי הגיטאות מוזיאון ומכון לחקר השואה הנושאים את שמו של יצחק קצנלסון ושוקדים על הטיפול בעזבונו הספרותי.