close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • קסנטיפה

    אבינעם קליין | סיפורים | התפרסם ב - 13.10.19

    שנת אלף תשע מאות ושישים היתה השנה המאושרת ביותר בחייה של ציפי. 

    בחודש ינואר נפטרה חמותה, בחודש פברואר הושלמה בנייתו של בית מגורים שחסם את המבט לים משכניה שמעבר לקיר, בחודש מרץ אובחן הבוס של בעלה כחולה סרטן, בחודש אפריל הפסיד הדוד העשיר מאמריקה את כל הונו בספסרות קרקעות שלא עלתה יפה, בחודש מאי הפסיק בעלה לדרוש ממנה תשמיש מטה גם בשעות הבוקר, בחודש יוני עלתה באש דירתו של רופא השיניים שלה, בחודש יולי לא נבחרה בת אחותה למלכת יופי, בחודש אוגוסט הוסרו התחבושות מאפה של חברתה לכיתה שעברה ניתוח פלסטי ומאז שכן כבוד בתיקה של ציפי תצלום פניה של החברה “מלפני,” בחודש ספטמבר ברח לחו”ל בעלה של הספרית שלה, בחודש אוקטובר הוזמנה לחמש לוויות, בחודש נובמבר המליץ לה רופאה להתייצב במרפאה כל שישה חודשים לבדיקות תקופתיות, ובחודש דצמבר, לקראת ראש השנה למניינם, עבר לגור בדירה שמתחתם זוג נשוי בגיל העמידה, שאמרו על האישה שהיא “קלפטה”.

    בערב חנוכה התאספו בביתה של ציפי בניה ובנותיה שכבר פרחו מהקן, בני משפחה אחרים ומכרים, כדי לטעום מהלביבות, מעשי ידיה להתפאר. במשך הערב, בין שיחת חולין אחת למשניה, קוננה ציפי על מר גורלה: “במה חטאתי ובמה פשעתי שזכיתי לשכנה כזאת?” הנוכחים הגיבו במנוד ראש. בתום הערב, כשליוו ציפי ובעלה את אורחיהם לדלת היציאה, לא שכחה להזכיר את השכנה וביקשה מהם שיתפללו למענה, כדי שלקראת חג החנוכה הבא כבר לא תגור יותר בקרבתה.

    ביום החולין הראשון שלאחר החג, בשעה שש בבוקר, לאחר צאת בעלה לעבודתו, הפעילה ציפי את שואב האבק “השואב וחובט” בעת ובעונה אחת, עברה ביעף על פני הסלון והמטבח, הגיעה לחדר השינה והחליטה שהוא זקוק לשאיבה יסודית של האבק מהשטיחים. אחרי כעשר דקות של שאיבה, דוממה את מנוע השואב והאזינה: שקט מוחלט. הצמידה את אוזנה לרצפה: אין קול ואין עונה. יצאה מהדירה והפעילה את פעמון הכניסה: תקין לחלוטין. שבה לשאוב עוד כעשר דקות; אין תגובה. פתחה את החלון, לרוח הבוקר הקרה, שמה על אדנו את השמיכות, נטלה את המקל והחלה לחבוט בהן בכל הכוח. לאחר כשתי דקות נשמע צלצול בדלת. עטתה ארשת חשיבות ושביעות רצון, זקפה קומתה ופתחה הדלת לאיטה.

    בפתח ניצב השכן מהדירה שמעליה: “ציפי, גם אני יודע לעשות רעש,” אמר ולא יסף ופנה לדרכו במורד המדרגות.

    סגרה ציפי את דלת ביתה, הורידה את השמיכות מאדן החלון, סגרה אותו, ופנתה לעבר חלון דירתה המשקיף אל הרחוב. אולי המכשפה איננה בבית ולכן לא הגיבה. בשעה שבע בבוקר ראתה את השכן החדש נכנס לבית לבוש בבגדי עבודה. כנראה שעובד משמרת לילה, הירהרה. המשיכה להשקיף מבעד לשמשת החלון וצפתה בתנועת האנשים והמכוניות שהלכה והתעצמה לקראת השעה שמונה. בשעה שבע וחמישים ראתה את הדסה, השכנה החדשה שגרה מתחתיה, יוצאת מפתח הבית וצועדת לעבר הרחוב הראשי. משראתה אותה נטשה את משמרתה ליד החלון הפונה אל הרחוב, הלכה למטבח, ומזגה לעצמה כוס חלב חם כדי להרגיע את עצביה הרופפים מאירועי הבוקר.

    לאחר מספר ימים נפגשו ציפי והדסה בחדר המדרגות. הציגה הדסה את עצמה כשכנה חדשה, הציעה את עזרתה ככל שתידרש, אם תידרש, וביקשה מציפי בכל לשון של בקשה שלא תהסס לפנות אליה אם תוטרד מנוחתה בעקבות רעש שיבקע מדירתה. ציפי עלתה לביתה, טילפנה לחברתה הטובה והזמינה את עצמה אליה באופן דחוף. ישבו השתיים על כוס קפה ועוגיות כדי לדון במצב הבלתי נסבל ולטכס עצה. לאחר דיון ממושך החליטו על דרך פעולה.

    בימים שלאחר מכן ירדה ציפי להדסה מספר פעמים ביום, ובכל פעם ביקשה משהו אחר: פעם היה זה שתי ביצים, פעם “מעט” חלב, פעם “קצת” סוכר, ופעם שאלה את שואב האבק כיוון ששלה “בתיקון,” והחזירה אותו כששקית האבק שלו מלאה עד אפס מקום. בכל פעם נתקבלה בסבר פנים יפות; הוזמנה גם לכוס קפה, והוזמנה גם עם בעלה להיכרות אתה ועם בן זוגה. נראה היה שכל בקשה נוספת של ציפי העלתה את רמת השמחה ומאור הפנים בהם נתקבלה.

    החליטה בעצה אחת עם חברתה לשלוף את “התותחים הכבדים.” עקבו אחרי הדסה כדי ללמוד את אורחותיה. גילו היכן היא מסתפרת, היכן היא רוכשת את בגדיה, ובאיזה מן המכולות השכונתיות היא קונה מצרכים לביתה.

    הכניסו בסוד הענינים חברה נוספת שלהן המתגוררת בעיר סמוכה וזו החלה לפעול בשרותן. פנתה למספרה של הדסה ודיווחה ששמעה שיש להם לקוחה בשם הדסה שבעלה עובד בלילות, ואת “השעות הנוספות” עושה בחיק אחרת. במכולת השכונתית פלטה החברה “כבדרך אגב” שראו את הדסה בשעת לילה מאוחרת בחברתו של גבר זר.

    עברו מספר ימים ומאומה לא אירע.

    פנתה ציפי לבעלה וביקשה ממנו ש”בהזדמנות” ירד לשכן שלמטה, יענה להזמנה של הדסה וינסה לעמוד על טיבם. לאחר מספר ימים צפתה ציפי בבן זוגה של הדסה חוזר לביתו ומיד לאחר מכן ראתה את הדסה הולכת מביתה. אמרה לבעלה שזה הזמן להתארח אצל שכנו.

    חזר יותם, בעלה של ציפי, מהביקור אצל יואב, בעלה של הדסה, ודיווח לציפי את אשר העלה בחכתו: הדסה נולדה בבית חסידי, וחונכה מילדותה למעשים טובים ולעזרה לזולת; היתה הילדה המוצלחת ביותר מבין אחיה ואחיותיה, והאהובה ביותר על הוריה, ואי לכך נושא לקנאתם התמידית, ובמיוחד לקנאתה של אחת מאחיותיה שנוהגת להפיץ ברבים עלילות שווא על אחותה. כמו כן סיפר יואב ליותם, שמאז שעברו לגור בדירה הזו הוא מרגיש שמרננים מאחורי גבו ושגם הדסה מרגישה אותו הדבר אבל כהרגלה מתעלמת מכך ואומרת: “שידברו, לא איכפת לי ושלא יהיה איכפת גם לך.”

    יותם הרגיש הקלה שביצע את המשימה שהטילה עליו אשתו ציפי ופנה לקרוא את העיתון.

    במשך השבועות הקרובים הרגישה ציפי דיכדוך הולך וגובר ואמרה לבעלה שגרו מספיק בדירה הזו והיא רוצה לעבור דירה. יותם סירב ואמר שאינו רואה כל סיבה לעבור.

    ציפי לא ויתרה ומפעם לפעם פרץ ביניהם וויכוח קולני בנושא הזה.

    עברו מספר חודשים. פניו של יואב הלכו ונפלו ולבסוף נפטר ממחלת הסרטן.

    ציפי הפסיקה לנדנד ליותם בהקשר למעבר הדירה.

    בחודשים הבאים שמעה ציפי רכילויות ממקורות שונים על הדסה שכנתה והחליטה שכנראה הזרעים שזרעה חברתה מהעיר השכנה מניבים פרי.

    לאחר כשנה מיום מותו של יואב הרגישה ציפי שמרננים מאחורי גבה.

    יום אחד ראתה את יותם אורז את חפציו; לשאלתה ענה שהוא עובר לדירה שלמטה.

    אבינעם קליין

    יליד תל אביב, דור שני בארץ, גמלאי, למדתי הנדסת מכונות בטכניון במסגרת העתודה האקדמאית; עסקתי ביבוא והפצה של אספקה טכנית. ארבעה ילדים, תשעה נכדים, משחק ברידג', חובב מוסיקה מלודית וכותב לעת מצוא. כרגע מסיים לתרגם לאנגלית ספר שכתבתי על מנת להעלותו לאמזון.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 2
    • 1
    • 0

    תגובות


    2 תגובות על “קסנטיפה”

    1. יורם אורעד הגיב:

      סיפור יפה עם סוף בלתי צפוי.

    2. מובי דיק הגיב:

      כתוב היטב, הכתיבה בגוף שלישי מיועדת לסיפור שכזה כאילו הסופר אינו מעורב אישית.
      אכן לא חסרים וחסרות קסנטיפות שכאלה.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נעים להכיר, רותי יצחקי-ריכטר

    מערכת סלונט
    רותי יצחקי-ריכטר למדה חקלאות וגידול פרחים לפני שעסקה בהוראה משך 40...

    בַּמִּדְבָּר, דְּבָרִים

    יָרוֹן אביטוב
      הָלַכְתִּי בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, הַמִּדְבָּר הָלַךְ אִתִּי לְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ...

    עוגת שוקולד

    שריאל שמשיאן
    הכנתי עוגת שוקולד לשכנה. אתמול מבלי להתכוון שמעתי את השיחה שלה...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית