קֵיסָרִים גְּדוֹלִים חוֹזְרִים בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה בְּתֵל אָבִיב
קֵיסָרִים גְּדוֹלִים חוֹזְרִים בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה בְּתֵל אָבִיב.
כָּל הַיּוֹם הֵם פּוֹקְדִים אֶת הַנְּתִינִים בְּהֶסְתֵּר.
אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָם בָּרְחוֹבוֹת מוֹדְדִים אֶת הַמַּמְלָכָה
לוֹבְשִׁים מַלְמְלַת מִכְנְסֵי חָקִי וּבְדֹלַח חֻלְצָה פְּרוּמָה.
זִמְרָה וְזִרְמָה.
הַמַּמְלָכָה גְּדוֹלָה. צָרִיךְ לְהַסְפִּיק לִפְקֹד אֶת כָּל מְקוֹמוֹת הָאַהֲבָה.
וְעַל פְּנֵיהֶם עוֹבְרִים הֲמוֹנֵי נְתִינִים,
וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא יֻרְגְּשׁוּ הֵם חוֹצִים אֶת הַכְּבִישׁ כְּמִדְבָּר לְהַבְקִיעַ.
וְחַם, וְזֵעָתָם שׁוֹטֶפֶת עַל מְבוּכָתָם.
וּבְכָל זֹאת הֵם מְרִימִים עַיִן בִּגְנֵבָה, אוּלַי כָּרֶגַע מַגִּיעָה
הַיְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה.
וְהָעַיִן הַמּוּרֶמֶת פּוֹגֶשֶׁת בִּשְׁכֵנִים שֶׁתּוֹלִים עַל הַגַּג כְּבִיסָה.
וְכָךְ, גַּם אֶת הַכְּתָרִים שֶׁלָּהֶם,
כְּתָרִים צְנוּעִים, מִן הַחֹמֶר הַטּוֹב שֶׁל הַתִּקְוָה,
הֵם צְרִיכִים לִמְסֹר לָעֲנָנִים מֻכָּרִים.
וְאָכֵן, לְמַעְלָה הוֹלְכִים עַנְנֵי תֵּל אָבִיב בְּתִפְאֶרֶת שְׁקֵטָה.
וְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר רוֹאֶה גַּם אֶת הַיָּם שֶׁעוֹלֶה
וְעוֹלֶה
וּמְמַלֵּא אֶת כֻּלָּם
וְעוֹשָׂה מַמְלָכָה לְמַמְלָכָה וְעוֹלָם לְעוֹלָם.
וְהַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד, וּמְחַלְּקִים בַּאֲוִיר יַהֲלוֹמִים מַמָּשׁ
לְקֵיסְרֵי תֵּל אָבִיב.
וְכָל אֶחָד מֵהֶם מִתְמַלֵּא סוֹף סוֹף שַׁלְוָה,
הוֹלֵךְ עִם עֶרֶב הַבַּיְתָה,
וְיוֹדֵעַ שֶׁזֹּאת הַמַּמְלָכָה.
איור: שרון וובר-צביק
יפה מאוד.
נראה כי בכל אחד נתונים שניים – קיסר ונתין; ואין ככרך הגדול של תל אביב להוציא שניים אלה.
צדוק
אכן, בכל אחד נתונים שניים. ובנוסף – ציפייה מתמדת לעוד אור או לאור אחר.
תודה על הדברים היפים שכתבה יוכבד. רוצה ל"גלות" שהרוח הזו, של "תפארת שקטה", קצת נוגה וקצת מסתורית, נושבת אלי גם מהליכתי בעיר הזו, האהובה עלי, וגם מחלק משירי העיר של המשורר האהוב עלי, נתן אלתרמן.
לשמעון חנוכה שמח,
יש הרבה בתגובתך לשיר. אני רציתי באמת להיות מפוייס עם הקיסרים הגדוליפ שסביבי בתל אביב. לחפש לא את השבור, אלא את השלם שגם הוא ישנו ברחובות תל אביב.