סבא מתנה | דן כנר ומאיה גז | איורים: חוליה פיליפונה ארז | the factory books 2025

ספרם של דן כנר ומאיה גז סבא מתנה (the factory books 2025), עם איורים של חוליה פיליפונה ארז, הוא חגיגה של עדינות ותבונה, איכויות שבדרך כלל נדרסות ונרמסות בגסות ידועה במקומותינו. כולנו יודעים מה קורה בציון למי שלא נדחף בתור. רובנו גם יודעים שהקשר בין נכדים/נכדות לסבים/סבתות הוא קשר מאוד מיוחד. המועקה שמתלווה כעננה בהרבה מקרים בקשר ילדים-הורים מתפוגגת. דומה שהסבים מצליחים להיות יותר קשובים לנכדים, הם מצליחים לדלג באלגנטיות מעל מתחים וקשיים ופשוט לזרום עם בני הדור השלישי. לכן הספר הזה הוא הפתעה נעימה ומתנה אמיתית גם לכל הנכדים של פעם שעוד זוכרים איזה קשר מיוחד היה להם עם הסבים והסבתות שלהם, והוא כמובן הפתעה נעימה לסבים ולסבתות של היום.

סבא מתנה הוא סיפור על קשר מיוחד בין סבא דני לנכדו יותי. זהו סיפור שמתמודד באומץ עם התרבות החומרית שמקיפה אותנו מכל עבר ומאיימת לחנוק אותנו. סיפור שמתמודד גם עם הניתוק שקיים, אצל ילדים והורים עירוניים בעיקר, מהטבע, דהיינו משלל חוויות שקשורות בצמחים ובעלי חיים עם הריחות והמראות והטעמים שמתלווים אליהם, "אוצרות אינסופיים" בלשונה של דליה רביקוביץ'. הדור הדיגיטלי של הבינה המלאכותית שלא ידע את משה זקוק לכך כמו אוויר לנשימה. זהו דור אינטליגנטי ורגיש שמתוקף נסיבות ידועות עומד לאבד יכולות בסיסיות וקשר עם עולמות שלמים המצויים מחוץ לטלפון הנייד. זהו סיפור שלא עושה הנחות לשוניות ואינו מוכן לקבל בהבנה או בהשלמה את האנלפבתיות שהולכת ופושה ביננו.

"יותי אוהב לבקר את סבא דני, שגר בבית עם גינה, עצים, פרחים וערוגה." כך נפתח הסיפור וכבר מההתחלה אין הפרדה בין הטכסט לבין האיורים – הטכסט והאיורים באים יחד, והאיור הראשון, על רקע מילות הפתיחה הנ"ל, מתאר בית עם גינה, עצים, פרחים, ערוגות, ואפילו חתול וציפור. הפתיחה הזאת מבטאת רגישות רבה לאופן ההתבוננות של ילדים, לראיה הילדותית הטוטלית שבה סבא דני הוא חלק מהבית עם הגינה והעצים. יותי אוהב את סבא ואוהב באותה מידה (ואין כאן מדידות מדוייקות וחישובי קיצין של עולם המבוגרים) את הסביבה שבה גר הסבא, הבית והגן. הסבא הבית והגן הם אחד. ככה בדיוק רואים ילדים את העולם, ביחידות טוטליות של חוויות, שמתארגנות למצבורי רגש. המשורר האיטלקי הנפלא אומברטו סָבָּא אמר שמשורר הוא אדם ששואל את עצמו כל חייו איפה הילד שפעם הייתי. אולי היינו חיים בעולם טוב יותר אם יותר אנשים היו שואלים את עצמם את השאלה הזאת ומנסים לשמור יותר על קשר עם הילד שהם פעם היו.

סבא דני מצידו אוהב לתת ליותי מתנות וזאת היא התמה העיקרית בספר. כי מי לא אוהב לקבל מתנות? ומי לא אוהב לתת מתנות? אבל המתנות בסיפור שלפנינו הן מיוחדות מאוד, הן לא מתנות מהסוג החומרי הרגיל. המתנה הראשונה שיותי מקבל מסבא, לרגל יום הולדתו, היא מיוחדת מאוד: הזמנה לבלות אצל סבא שבוע שלם. מי לא זוכר איזו הפתעה מרגשת זאת לישון אצל הסבים? זאת מתנה שאין לה מחיר.

יותי גם אוהב לשחק משחקים עם סבא, להחביא לו את המשקפיים ולדמיין שהן הלכו לאיבוד ואז פתאום להרכיב לו אותם, משחק שיתברר בהמשך כוואריאציה על "זאב זאב" מפטר והזאב. לעת עתה נהנים הסב ונכדו מהגן אבל אז מתברר שזה סתיו, אפילו סוף סתיו, כי כשיותי ישוב הביתה בעוד שבוע יהיה כבר חורף, ואז מגיעה השורה: "פתאום גשם מתחיל לזרזף", לא לטפטף כי אם לזרזף מלשון זרזיף, גשם קל, גִשמון, טִפְטוּפון, מלה נהדרת שראוי להחזיר יותר לחיים ולשימוש. ככה בדיוק נלחמים באנלפבתיות, מחזירים מלים אבודות אל תוך סיפורים שכל מי שיקרא בהם יהיה מוכרח לברר לעצמו מהי המלה הזאת. וחשוב שהמלים האבודות האלה יזכו למקום טבעי, לא מאולץ, וזה בדיוק המקרה שלפנינו. דן כנר ומאיה גז שותלים את המלה האבודה במקום טבעי לגמרי. לילדים יותר גדולים אפשר להזכיר את המלה "קוצות" של דליה הרץ כדוגמא נהדרת להחייאה של מלה. זהו אולי התפקיד החשוב ביותר של הסופר העברי היום: להחזיר לחיים מלים "אבודות", שבקצב האנלפביתי של ימינו הן מתרבות במהירות, ולגרום להן להתנהג בטבעיות כובשת כך שהקוראים יכבשו בקסמן ויחזרו להשתמש בהן.

למרות זָרְזִיפְיוּתו של הגִשמון סבא דני קצת נלחץ מהטפטוף ובמהומת הרגע, בניסיון למצוא מחסה עם החתול ועם יותי, אובדים המשקפיים, הפעם באמת. ויותי דואג באמת: איך סבא במצבו יוכל למצוא לו הפתעות? והרי יום ההולדת שלו מתקרב. אבל מתברר שאין מה לדאוג: משקפיים חלופיים נשלפים, יותי עוזר קצת לסבא שלא רואה באופן מושלם ואפילו מוצא בעצמו הפתעה: בלוט שנשר מן העץ, מתנה מעץ האלון. המתנה הזאת מתבררת כרב-תכליתית שהרי עורב שינקר בבלוט ימצא בו זרע, וכל זה ממש בחינם, ממש מסביבנו, הפתעות ומתנות בחינם לכולם. האיור ברקע כבר מגלה לנו היכן המשקפיים האבודות. וכך כל יום מביא עימו מתנות חדשות: קלמנטינות מהעץ וגם צל נעים, או ריח נהדר מהאדמה ומהעצים לאחר הגשם, או עלה זית שנשמט מיונה. אבל יותי עדיין מוטרד שהרי היום הולדת שלו מתקרב וסבא עדיין בלי המשקפיים הרגילות. הוא לא שם לב שההפתעות והמתנות ממשיכות לצוץ מכל פינה: הפעם רודים דבש מהכוורת של סבא, מתנה מיוחדת מהדבורים ומעץ האקליפטוס שלידן.

וככה הגענו אל יום ההולדת עצמו, אל השולחן שנערך בגינה ועליו נאספו כל המתנות כולן, בלוטים, קלמנטינות, עלי זית, דבש פרחי אקליפטוס, אל סבא דני שעורך את השולחן ואל יותי שמצליח למצוא את המשקפיים האבודים של סבא ומכין לסבא הפתעה אמיתית. מתברר שהעולם מלא במתנות – אנחנו רק צריכים להסתכל לכיוון הנכון.