close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • פקעת

    ורד טוהר | סיפורים | התפרסם ב - 26.08.19

    מָה פִּתְאֹם הֵרָיוֹן. אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת. זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת. הֵם הֲרֵי אָמְרוּ. אָמְרוּ בִּמְפֹרָשׁ שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִקְרוֹת. אֲבָל בְּדִיקַת הַשֶּׁתֶן וְאָז בְּדִיקַת הַדָּם וְהָאָחוֹת בְּקֻפַּת הַחוֹלִים דָּקְרָה מַבָּט מִבַּעַד לְמִשְׁקְפֵי הַקְּרִיאָה וְשָׁאֲלָה בְּטוֹן מַעֲלִיב: אַתְּ נִרְאֵית אִשָּׁה אִינְטֵלִיגֶנְטִית אַתְּ לֹא רוֹשֶׁמֶת לְעַצְמֵךְ מָתַי אַתְּ מְקַבֶּלֶת מַחְזוֹר? גַּם הָאָחוֹת בַּמִּיּוּן נָשִׁים לֹא חָסְכָה מַבָּטֶיהָ וְאַחַר כָּךְ הִסְתּוֹדְדָה עִם הָסְטַאזֶ'ר וְנָהַג הָאַמְבּוּלַנְס וּשְׁלָשְׁתָּם צָחֲקוּ בַּחֶדֶר הַפְּנִימִי.

    וְהִיא, לֹא יָדְעָה אִם לִצְחֹק אוֹ לִבְכּוֹת כִּי הֵם הֲרֵי אָמְרוּ מְפֹרָשׁוֹת וְעַכְשָׁו הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁמִּשְׁתַּלֵּחַ לְכָל עֵבֶר בִּפְנִים שֶׁנּוֹלַד מֵאַהֲבָה שֶׁלֹּא שִׁעֲרָה בִּכְלָל מָה יָכֹל לְהִוָּלֵד מִמֶּנָּה שֶׁאַף פַּעַם לֹא הֵעֵזָּה לְקַוּוֹת שֶׁמִּתּוֹךְ אַהֲבָה יָכֹל לְהִוָּצֵר הַדָּבָר שֶׁעָשׂוּי מֵרְקָמוֹת וְדָם וְנוֹזְלִי גּוּף וְאֵיךְ זֶה בִּכְלָל שֶׁמִּתּוֹךְ הָאֵין נוֹצַר הֲיֵשׁ. מָה זֶה אֵין הֲרֵי אַף פַּעַם לֹא הָיָה שָׁם מַמָּשׁ אַיִן אֲבָל עַכְשָׁו יֵשׁ שָׁם יֵשׁ. וְאֵיךְ זֶה שֶׁמִּתּוֹךְ הֲיֵשׁ שֶׁהָיָה שָׁם קֹדֶם נוֹצַר עַכְשָׁו יֵשׁ חָדָשׁ.

    וְהַגֶּבֶר הַזֶּה שֶׁנִּסָּה לָגַעַת בָּאֵין שֶׁהוּא בְּעֶצֶם יֵשׁ וְהַגּוּף שֶׁלּוֹ הָיָה מַסְפִּיק עַקְשָׁן כְּדֵי לֹא לְוַתֵּר עַל הַגּוּף שֶׁלָּהּ וּלְהֵאָחֵז עָמֹק בִּפְנִים הֵיכָן שֶׁאַף אֶחָד לֹא הִצְלִיחַ לְפָנָיו. אֵלֶּה רַק שְׁנֵי תָּאִים שֶׁנִּזְדַּוְּגוּ זֶה לְזֶה בְּאֹפֶן אַקְרָאִי אֲבָל עַכְשָׁו זֶה פֹּה בִּפְנִים כְּמוֹ פְּקַעַת זֶה הוֹלֵךְ וְגָדֵל וּמְאַיֵּם לְהִשְׁתַּלֵּט וְהִיא, אָנָה הִיא בָּאָה.

    כַּמָּה רָצְתָה. כַּמָּה לֹא רָצְתָה. מָה פִּתְאֹם רָצְתָה. הִיא? רָצְתָה? לְסַפֵּר. צָרִיךְ לְסַפֵּר. אֲבָל לְמִי. מִי יַאֲמִין, מִי בִּכְלָל יָכֹל לְהַאֲמִין לְדָבָר כָּזֶה לְנֵס כְּזֶה לְהִתְגַּלּוּת כַּזֹּאת. אוֹי וַאֲבוֹי הִיא מַתְחִילָה לְהִשְׁתַּגֵּעַ תֵּכֶף גַּם תַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים. אֵין אֱלֹהִים. אֲבָל אִם אֵין אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁמִּתּוֹךְ הָאֵין נוֹצַר יֵשׁ. אִם אֵין אֵיךְ זֶה שֶׁבַּהִזְדַּקְּקוּת הַנּוֹאֶשֶׁת שֶׁל שְׁנֵי גּוּפִים זָרִים זֶה לָזֶה, זֶה בְּתוֹךְ זֶה, יוֹנְקִים אֶחָד מֵהַשֵּׁנִי מִתְנַתְּקִים נִדְבָּקִים נֶאֱחָזִים מִתְפַּתְּלִים גּוּף בְּתוֹךְ גּוּף גּוּף לְיַד גּוּף זֶה הֲלֹא נִיצוֹץ אֱלֹהִי וְאָז זֶה פּוֹקֵעַ וְאָז הַהִפָּרְדוּת וְאָז כָּל גּוּף מִתְכַּנֵּס בַּחֲזָרָה אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ אֲבָל לֹא לְגַמְרֵי אֲבָל נִשְׁאַר מִזֶּה מַשֶּׁהוּ וְזֶה עַכְשָׁו אֶצְלָהּ בִּפְנִים עָמֹק וְזֶה לֹא הוֹלֵךְ לְשׁוּם מָקוֹם וְזֶה גָּדֵל וּמִשְׁתַּלֵּט עַל הַכֹּל.

    תְּחַיְּכִי, אָמְרָה הָאָחוֹת. הִיא מְנַסָּה, בֶּאֱמֶת שֶׁהִיא מְנַסָּה אֲבָל לֹא מַצְלִיחָה. הַלְּוַאי שֶׁהָרַגְלַיִם הָיוּ רוֹעֲדוֹת פָּחוֹת עַכְשָׁו הַלְוַאי שֶׁהַנְּשִׁימָה תִּסְתַּדֵּר הַלְּוַאי שֶׁהַלַּחַץ בֶּחָזֶה יִפְחַת. תּוֹפֶשֶׂת בְּאֶצְבָּעוֹת מְרַטְּטוֹת אֶת גּוּשׁ הַדַּפִּים שֶׁהָרוֹפֵא מָשַׁךְ בְּחַדּוּת מֵהַמַּדְפֶּסֶת. זֶה חֹסֶר אַחְרָיוּת גְּבֶרֶת, אַתְּ כְּבָר פִסְפַסְתְּ הַרְבֵּה בְּדִיקוֹת, תַּתְחִילִי מִיָּד עִם הַבַּרְזֶל וְהַוִּיטָמִינִים וּכְבָר בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא אוּלְטְרָסָאוּנְדּ רִאשׁוֹן וְתֵכֶף נִקַּח לְךָ דָּמִים וְנִשְׁקֹל אוֹתָךְ וְנִקַּח לַחַץ דָּם וּכְבָר תִּקְבְּעִי סְרִיקַת מַעֲרָכוֹת. הֵבַנְתְּ? אַתְּ מְבִינָה מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר? אַתְּ מַרְגִּישָׁה טוֹב? שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבִיא לָהּ כּוֹס מַיִם הִיא נִרְאֵית קְצָת חִוֶּרֶת. אֵיפֹה הָאַבָּא, אַגַּב? בָּאת לְבַד? גְּבֶרֶת? גְּבֶרֶת?

    גַּגּוֹת הַבָּתִּים מְקַבְּלִים אֶת פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַחָרְפִּית בְּהַכְנָעָה, אֲסִירֵי תּוֹדָה מוּל הַשֶּׁפַע הַנִּחָת עֲלֵיהֶם מִמַּעַל. חֲתוּל רְחוֹב שָׂרוּעַ לְצַד פָּחֵי הָאַשְׁפָּה, אָזְנָיו כְּרוּיוֹת. מִדְרָכוֹת הָעִיר מְיַבְּשׁוֹת עַצְמָן מִגֶּשֶׁם בֹּקֶר קַל. מְכוֹנִיּוֹת, רַמְזוֹרִים, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. אִשָּׁה פּוֹסַעַת אֶת דַּרְכָּהּ בֵּינֵיהֶם כִּבְתוֹךְ פְּקַעַת.

    ורד טוהר

    ילידת באר שבע. ספר הפרוזה שלה, “שלג ודובדבנים” (בטאון שירה 2018), כתוב בעברית ורומנית במקביל בניסיון לייצג תודעה של בני מהגרים אשר חיים בשתי שפות.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 7
    • 0
    • 5

    תגובות


    1 תגובה על “פקעת”

    1. דפנה חיימוביץ' הגיב:

      סיפור מעולה. קצר המכיל הרבה.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    יחזקאל קדמי – הילד שגדל בטבע וחלם על גאולה לעשוקים

    הרצל חקק
    ״רחלה מזרחית אחות לעמוד העיר״ | יחזקאל קדמי סער, 1991, 288...

    זֵר פלסטיק זָר

    שני ארנהיים
    זֵר כְּאֵב כְּשׁוֹשַׁנִּים מִפְּלַסְטִיק, עוֹטֵף וִיזוּאָלִית זִּיכְרוֹנוֹת. סַם הַפֶּרַח תַּם, מוֹתִיר...

    החוזה

    סמדר שדה
    "נגווה, נגווה, רגע, חכי, אל תלכי, תישארי איתי עוד רגע!" יחזקאל...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית