עַּבְד אַל-וַ'אהַּב

הוֹ עַּבְּד אַל-וַ'אֹהַּב נְסִיךְ הַּצְּלִילִים וּמִּלּוֹת הָאַהֲבָה!
הַּמּוּבָן וְהַּלֹּא מּוּבָן מְסַּמְּמִים נוֹזְלֵי גּוּף מִתְמַּלֵּא.
אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הֵם בָּאִים אֵלַי אֶחָד אֶחָד מֵרְבָבָה
בְּטַעַם שֶׁל שִּׁכָּרוֹן מִתְמַּשֵּׁךְ אֶת שְׁעוֹתָיו בִּי עֹשֶׂה.

וּבְתוֹךְ רְבָעִים וּשְׁלֵמִים נֶחְּתָּכוֹת הַּמִּלִּים הַּצְּפּוּפוֹת
בְּצִּיּוּר מְכֻּשָּׁף שֶׁאֵינִי מֵבִין אֵיךְ תַּעְּתּוּעָיו בִּי דְּבֵקִים.
נִזְּכַּר בְּדוֹדִי זָ'אק שֶׁהָיָה מֵרִים עֵינָיו מַעְלָה לִרְאוֹת
אִם קוֹלוֹ יָצָא מִּתּוֹכוֹ מְחֻּבָּר לְאַהֲבָה שֶּׁלּוֹ תַּנְעִים

וְהּוּא מְכַּוֵּן מִּלֵּב אֶל לֵב; גַּם אֶת לִּבָּהּ הּוּא יְחַּבֵּר
כְּמוֹ הָיָה לֵב אֲהּוּבוֹ וְלֹא הִיא זוֹ שֶׁאָמְרָה מִשְּׁפָּט:
"אַל תְּנַּשְּׁקֵנִי אֲהּוּבִי בְּעֵינַי שֶּׁלֹּא תֵּעָלֵם לְאַחֵר
תָּשִׁיר לִי אֶת שִׁירֵי הַּנֶּצַח שֶּׁלְּךָ גַּם בְּתוֹךְ בַּבַּת

וַאֲנִי לֵב זָכָר וּנְקֵבָה לִי, מִתְרַּגֵּשׁ אֶל תּוֹכָּהּ שֶּׁלָּהּ.
זוֹהִי הַּיְּצִירָה הַּבָּאָה וּמַחְדִּירָה בִּי הִתְרַּגְּשּׁוּת רַּבָּה.

״מחלאא אישת אל פַלַּאח״ / חַּיֵּי הַפַלָּאח
(בעקבות עבדול וואהב)

כַּמָּה יָפִים הֵם חַּיֵּי הַפַלָּאח
הַאִם הָיָה שָׁר זֹאת בִּשְׁבִילֵנּוּ הַּיּוֹם
אֲנִי שֶּׁנּוֹלַדְּתִּי לְתוֹךְ הָאֲדָמָה
יוֹדֵעַ אֶת יָפְיָּהּ וְאֶת יָפְיוֹ שֶׁל הַּזֶּרַע
הַּבָּא אֵלֶיהָ
אֲנִי שֶּׁנּוֹלַדְּתִּי אֵלֶיהָ יוֹדֵעַ לָחּוּשׁ
אֶת תְּחּוּשַׁת הָרַּכּוּת שֶּׁמִּתְהַּוָּה בָּהּ
לְאַחַר מִפְּגָּשׁ
וּמִי אֵּלֶּה שְׁלִיחָיו שֶׁל הַּמֶּלֶךְ הָעִּוֵּר
שֶּׁיָּבוֹאּוּ לְהַפְרִיעַ לָאֲדָמָה בְּמִפְּגַּשׁ הָאַהֲבָה
הַּשָּׁמַיִם יְבָרְכּוּ בְּחַשְׁרַת עֲנָנִים
וְהָאֲדָמָה תָּבִיא אוֹתָם לְתוֹכָּהּ עַד לַּתְּהוֹם
וְרּוּחַ מִזְרָחִית תִּלְּגֹם מֵהַּמַּיִם הַּנִּקְוִים
וְשֶׁמֶשׁ תִּקְרָא לְזַרְעֵי הָחֳרֵף לָצֵאת אֶל אָבִיב
וְהַפַלָּאח יַחֲבֹק בְּיָדָיו רְגָבֶיהָ יְפוֹרֵר עַד דַּק
עַד יּוּכַל לָּהּ הַּזֶּרַע
וְהַּפֶּרַח יָבִיא אֶת סוֹדוֹ לָאָדָם
וּמִי אֵּלֶּה שְׁלִיחֵי הַּמֶּלֶךְ הָעִּוְרִים
שֶּׁבָּאִים לְהַפְרִיעַ בְּמִפְּגַּשׁ הַּיֹפִי

מתוך ספר השירים "פסטיבל הזמר המזרחי", דוד ברבי, הוצאת "עמדה", תרגום לערבית: גאלי סואטירי