הַמָּוֶות הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְנָגַע בִּי
בְּאֶצְבַּע אֲרוּכָּה שֶׁיַּבְשָׁה.
"אָז זֶה, אַתָּה אוֹמֵר, כָּל מָה שֶׁזֶּה הָיָה?"
רַק תָּהִיתִי, לְלֹא טַעֲנָה –
"יֵשׁ לָנוּ עוֹד, אַגַּב," שָׁאַלְתִּי,
"זְמַן לְבַקָּשָׁה אַחַת, אַחֲרוֹנָה?"

הִתְחִיל לִהְיוֹת מְאוּחָר.
הַשֶּׁמֶשׁ הִתְאַמְּצָה כְּבָר לַחֲמוֹק בְּאֵין-רוֹאִים
מֵעֵבֶר לְכַמָּה דְּקָלִים עוֹלְזִים בָּאוֹפֶק עַל גַּב הֶהָרִים.
"יֵשׁ לִי עוֹד לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם כַּמָּה וְכַמָּה סִיבוּבִים,"
הִפְטִיר לְעֶבְרִי בִּתְשׁוּבָה
בְּמִין רְטִינָה עָשֶׁשָׁה.

"לֹא חָשַׁבְתָּ פַּעַם לְהַחֲלִיף עֲבוֹדָה?"
"כָּל יוֹם," הוּא הוֹדָה,
"לָאַחֲרוֹנָה, אַתָּה יוֹדֵעַ, יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה
שֶׁהַמָּוֶות בְּעֶצֶם דֵּי מוּצָה –
אֲבָל הָהֵם שָׁם בַּמִּשְׂרָדִים רַק טוֹחֲנִים כָּל הַיָּמִים
עַד כַּמָּה לֹא קַל הַיּוֹם לְאַתֵּר חֲלוּפוֹת וְחֲלִיפִים."

"יֵשׁ מַצָּב, אַגַּב,"
שָׁאַל אוֹתִי אָז הַמָּוֶות
וְעֶרְגָּה בְּעֵינָיו,
"שֶׁתִּהְיֶה מְעוּנְיָין בַּמִּשְׂרָה?"

"לֹא, תּוֹדָה", הֵשַׁבְתִּי, 
"אֲנִי מַעֲדִיף שִׁירָה."