נְשׁוֹת הַשֵּׁבֶט בָּרְחוֹב בּוֹ גָּדַלְתִּי

עַל מִטְפְּחוֹת הַצִּבְעוֹנִין הַפִּרְחוֹנִיּוֹת,

חָרְזוּ עַל גַּבֵּי חוּט תְּפִירָה

פִּלְפֵּלִים חֲרִיפִים, אֲדֻמִּים לְיִבּוּשׁ.

מַחְרוֹזוֹת מַחְרוֹזוֹת, כְּעִנְבָּר לוֹהֵט

עָבְרוּ בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן,

שֻׁבְּצוּ עַל מִפְתָּנִים,

נִתְלוּ בַּמִּרְפָּסוֹת,

בְּאֶצְבָּעוֹת בּוֹעֲרוֹת…

בְּעָבְרִי הַיּוֹם בִּשְׁכוּנַת יַלְדוּתִי

אֲנִי נִפְרֶדֶת

בְּמִין אֵשׁ הִפָּרְדוּת שֶׁל תָּמִיד,

מְלֻוָּה בְּמַרְשׁ תִּזְמֹרֶת מַחְרוֹזוֹת הַפִּלְפֵּלִים

עַל שִׁקְשׁוּקָן הַקֵּיצִי,

הָאֱגוֹזִי.

וְזֶה רַק לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁמְּבַצְבֵּץ לוֹ

נְהִי אִשָּׁה, הַמִּתְיַפַּחַת אֶל תּוֹךְ עַצְמָהּ

בְּמִרְפֶּסֶת קֵיצִית

מְנֻקֶּדֶת בְּעִנְבָּר.

אִשָּׁה הַמְּכַסָּה טְפָחֶיהָ הַמֻכְתָּמִים בְּחַבָּלוֹת

שֶׁבָּאוּ מִדֵּי בַּעֲלָהּ הַשִּׁכּוֹר.

וְהִיא בּוֹכָה וּמְפַיֶּסֶת,

מוֹשֶׁכֶת אַפָּהּ בְּאִפּוּק

וּמְפַיֶּסֶת,

רוֹאָה שֶׁאֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים

עוֹמְדִים, רוֹאֵי כֹּל אֲנַחְנוּ:

“זֶה לֹא כְּלוּם הַדְּמָעוֹת,

זֶה שׁוּם דָּבָר, יְלָדִים,

זֶה הַכֹּל מֵהַפִּלְפְּלִים,

הַמַּמְזֵרִים הַחֲרִיפִים”.

כָּךְ אוֹמֶרֶת בָּאֲמַתְלָה,

וּבְמוֹ חַיֶּיהָ קוֹשֶׁרֶת גּוֹרָלָהּ

בְּקֶשֶׁר הָדוּק, אָזוּק

שׁוֹלַחַת יָדַיִם

עִם חַבָּלוֹת, חֲתָכִים,

לְהֵיטִיב עַל סִדְרָהּ,

מִטְפַּחַת צִּבְעוֹנִין

הַפּוֹרַחַת עַל רֹאשָׁהּ

בִּפְרָחִים.