פַּעֲמוֹנֵי נֶפֶש
אֲנִי לְרֵעִי וְרוֹעִי
מָצָא אַהֲבַת
נַפְשׁוֹ.
הֵרָיוֹן מִתְעַגֵּל בּוֹעֵט בְּתוֹכִי.
כְּאֵב חַי עוֹמֵס אֶת כְּתֵפִי.
פּוֹעֵם לִבּוֹ עַד נִשְׁמָע בִּכְיוֹ.
בּוֹרֵאת חַיִּים בַּאֲפִיסַת כֹּחִי.
אוֹסֶפֶת אֶל חֵיקִי
פַּעֲמוֹנֵי נֶפֶש
בְּדוּאֵט.
איזה שיר מקסים. הריון ולידה, כל הסבל ותעצומות הנפש שנדרשים לכך. ובסוף הדימוי היפה כל כך של “פעמוני נפש”!