הַשַּׁעַר פָּתוּחַ, הָעֵזִּי לִצְעֹד,
דֶּרֶךְ קְשָׁתוֹת הַהֵיכָל הַבּוֹהֵק.
שַׁיִשׁ צָחוֹר יַחֲבֹק פְּסִיעוֹתַיִךְ,
בַּדֵּי מֶשִׁי יְלַטְּפוּ אֶת עוֹרֵךְ.

הָאֲדָמָה תְּחוּחָה, הַרְשִׁי לְלִבֵּךְ
לְהִתְרַחֵב מִמַּרְבַדֵּי הַפְּרִיחָה,
מֵעֲסִיס דֻּבְדְּבָן שֶׁיַּמְתִּיק שִׂפְתוֹתַיִךְ,
מֵעַלְווֹת הָעֵץ, מֵהַמַּחֲסֶה בְּצִלָּן.

הַיָּד מוּשֶׁטֶת, הַרְפִּי אֶת נַפְשֵׁךְ,
לַמַּגָּע הַמַּאֲחֶה, הָעוֹטֵף,
לַמַּבָּט הַקָּרוֹב שֶׁיָּאִיר אֶת פָּנַיִךְ,
לְקוֹל שֶׁיָּעִיר קִיּוּמֵךְ.

אַךְ סְמוּיִים מֵעֵינָיִךְ,
בְּשָׁרָשַׁיִךְ שַׁעַר בָּצוּר,
אַדְמַת טְרָשִׁים שֶׁעִקְּרָה חַיּוּתֵךְ.
וְיָד לֵאָה שֶׁדָּחֲקָה תְּשׁוּקוֹתַיִךְ,
עַד הָיִית זָרָה בְּבֵיתֵךְ.

רַק מִתּוֹךְ נוֹפַיִךְ יִבָּנֶה מִפְתָּנֵךְ,
בְּאַהֲבָה תְּנַכְּשִׁי עֲשָׂבִים.
לֹא עוֹד אוֹרַחַת, כִּי אִם בַּת-בַּיִת,
בֵּין קִירוֹת סְדוּקִים וּשְׁלֵמִים.