"עצים ואנשים – כולנו צומחים"

הרב אליהו חיים פנחסי בשיחה על ט"ו בשבט, על הקשר לפירות הארץ, וכמובן על חג של צמיחה, כיצד הוא מתקשר למקורות שלנו.

ט"ו בשבט מוכר לכולנו כחג של נטיעות, חג של עצים, ולעתים יש תחושה שהשיבה מן הגלות חיזקה בעם שלנו את הרצון העז לשוב לאדמה, לראות בשיבה לקרקע חלק מן התחייה של העם.

בבתי ספר אימצו את החג הזה כדי לחזק בנוער ובילדים את אהבת הארץ, את הזיקה להתיישבות. כולנו זוכרים את השירים של נעמי שמר ושירים אחרים שבאו לבטא כיסופים לארץ ולפירותיה. ט"ו בשבט אכן מתקרב, וניחוח העצים והפירות ממלא את הלבבות. מחכים לראות את השקדייה, שקצת שכחה את מקומה הבולט, צופייה בכל מערכת הכבישים החדשה.

אנו נוהגים לקשור את ט"ו בשבט לפסוק המקראי "כי האדם עץ השדה" – ואכן נכון הדבר. והנה הרב שמשון רפאל הירש קושר אותו בדרך אחרת להשקפת העולם היהודית. הוא כותב: "אין האילן היהודי משגשג לבעליו בלבד." מתברר, כי עבודת האדמה על פי ההלכה, קשורה לשאיפה הרוחנית להתחבר ל'שבת אחים גם יחד', לחיים בתוך הכלל. הצמיחה האמתית ביחד יש בה כוחות לעדן את החיים עצמם, להוביל את האדם לשלמות המידות, יש בחג זה כוח לחבר בין לבבות, לחזק רוחנית.

כשאנו שומעים דברים על משמעות של תופעות רוחניות, על משמעות החגים, יש תחושה של הבנת הנסתר. זו הרגשה של צמיחה, של רצון להעשיר את השגרה, לא להסתפק בחומר. אליהו חיים פנחסי, רבה של קהילת עין חמד, מנסה בתשובה לשאלות לתת לנו משהו על המשמעות הרוחנית של החג הזה – ט"ו בשבט.

הרב אליהו חיים פנחסי – צילם אלון בסקינד

כבוד הרב, ילדי ישראל יוצאים לנטיעות, בחלק מן התקשורת זה חג של אקולוגיה, מה המשמעות המקורית של חג ט"ו בשבט?

הכול התחיל כמועד יהודי על פי ההלכה. אנו שבים למשמעות שנוצקה לחג בימים מקדם, בימים שבהם רוב העם חי בגולה. מכאן נבין מה הייתה המשמעות המקורית. חמישה עשר בשבט היה דומה באופיו לאחד באלול, זה ראש השנה לפירות האילן, וזה ראש השנה למעשר בהמה. שניהם תאריכים הלכתיים. הפרשת המעשר היתה חלק מאורח החיים היהודי – ההפרשות האלה של המעשרות נועדו לזכות את עניי העם שנאלצו לרדת מנכסיהם ולאבד את נחלתם.

עם השיבה ארצה, קיבל החג גם משמעויות אחרות כחלק מתהליך הגאולה, תהליך השיבה. החג קיבל גם משמעויות מיסטיות.

יש היום סדרי ט"ו בשבט ותמיד זה נקשר לדברים מיסטיים, לתורה של האר"י הקדוש. מה הקשר בין נטיעות ועצים לתהליך מיסטי, איזה סודות יש בחג הזה?

הצמיחה צופנת סוד, בני אדם צופנים סוד, כולנו צומחים. יש משמעות לדברים. החג הזה אכן מושך את הלב, ויש לו משמעות של חיבור בין העם שלנו לארצו, לפירות הארץ. אל נשכח את היחס של המקורות היהודיים לעצים, את התפיסה שמצאנו בנביאים, "כימֵי העץ – ימי עמי".

הקשר לארץ היה חזק לאורך כל ההיסטוריה. הקשר לארץ ישראל היה ביסוד חייו של העם הזה לאורך כל שנותיו בגלות. לא פלא שהעם שלנו, שהיה קשור ברוחו ובאורחותיו לארץ, הצליח לשוב אליה. מי שנתן ביטוי לקשר בין ט"ו בשבט לחיבור הזה לארץ ישראל, היו תלמידי האר"י בצפת. בקרב תלמידי האר"י תוקן המנהג של אכילת מיני הפירות השונים שבהם נתברכה ארץ ישראל. לפי התיקון שלהם צוינו שלושים במספר. המקור העיקרי להבין את סודו של סדר ט"ו בשבט הוא הספר "חמדת ימים" שהודפס במאה ה-18. שם נוכל למצוא בצורה יפה את סדר ט"ו בשבט.

בסדר חג הפסח אכן יש הגדה, וגם בחג ט"ו בשבט. המנהג בפסח ידוע, מהי ההגדה שנקשרה לחודש שבט?

הסדר של תלמידי האר"י הקדוש נדפס במהדורות רבות תחת השם "פרי עץ הדר" – ובאמת החג הזה קיבל אופי חגיגי מלא ועשיר. במהלך השנים  נוספו פיוטים ייחודיים. המפגש של סדר ט"ו בשבט הפך לדרך לחבּר בני משפחה, התכנסות בנוסח סדר חג הפסח, ודרך לבטא את האהבה לארץ, לפירותיה. הסדר של האר"י הקדוש הפך להיות בסיס לסדרי ט"ו בשבט רבים, וטוב שיש חיבור של רבים לאהבת פירות הארץ, להבנת משמעות הקשר לארץ ישראל.

בול פתח תקווה – ראשית הצמיחה וההתיישבות בציונות

כבוד רב, הקשר לט"ו בשבט מוסיף לתחושה של בּיחד, גם במקורות יש דגש על הכיסופים לארץ. האם זו הכוונה האמִתית של החג הזה?

אכן יש מקורות לדרך זו. מצאנו מקור, שבו הרב יוסיפון תיאר זאת במילים אלה:

"קיים צימאון גובר והולך למפגש חוויתי, זורם ואוהב עם הארץ. ההתענגות על טוב הארץ בונה באדם קשר אישי ומקבל מאמא אדמה. הפרי נוצר מחומרים המצויים באדמה, כך שכאשר האדם ניזון מהפרי הופכת האדמה לחלק ממנו… לפיכך, כשיהודי אוכל מפירות ארצנו הקדושה, קדושת האדמה נמסכת בדמו." ט"ו בשבט הוא יום מצוין להוסיף לכל הפעולות החשובות הללו גם את ממד ההקשבה לארץ, ההתענגות עליה והשמחה על חלבה וטובה." דברים אלה מאירים הכול באור חדש ועמוק. החג הזה אכן מחזק את הקשר לארץ, את החיבור לארץ ישראל.

הרב פנחסי בבית הכנסת. צילום: הרצל חקק