עפיפונים
כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ הֵבֵאתִי אוֹתוֹ הַבַּיְתָה.
אִמָּא תַּכִּירִי, אָמַרְתִּי, אִיקָרוֹס
הַבֵּן שֶׁל דֶּדָלוֹס? –
הַפַּעַם הִגְזַמְתְּ, אָמְרָה,
הַרְפַּתְקָנִים רוֹעֵי רוּחַ
טוֹב לֹא יִצְמַח מְהַקֶּשֶר הַזֶּה.
רָאִיתְ אֵיזֶה בָּחוּר יָפֶה, שָׁאַלְתִּי,
מַבִּיט בְּעֵינֵי הָאִזְמַרְגָד שֶׁלּוֹ מִמֵּךְ וָהָלְאָה
דּוֹאֶה בַּשְּׁחָקִים.
עוֹד מְשׁוֹרֵר לַחֲבוּרָה? שָׁאֲלָה,
לֹא, אָמַרְתִּי, צְנִיחָה חָפְשִׁית, זֶה הַסִפּוּר.
מְרַחֵף בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אָמְרָה,
דּוּגְמָן מִצְנָחִים
כַּמָּה זְמָן עוֹד נִשְׁאַר לוֹ, אַַתְּ חוֹשֶבֶת,
עַד שֶׁיִּתְרָסֵק.
שָׁנִים בָּאֲקָדֶמְיָה וְזוֹ הַתּוֹצָאָה, אָמְרָה,
לֹא פִילוֹסוֹף, לֹא היסְטוֹרְיוֹן,
בָּחוּר שֶׁרָץ אַחֲרֵי עֲפִיפוֹנִים.
אֲנִי צוֹלֶלֶת לְתוֹך עֵינֵי הָאִזְמַרְגָד
וְמִתְעַלֶּמֶת מִמָּה שֶׁאֵינִי רוֹצָה לִרְאוֹת –
נַעַר תַּפְנוּקִים
נוֹטֶה לְכָל רוּחַ
נִסְחָף בֵּין הַגַּלִּים.
אַבָּא שֶׁלּוֹ יִבְנֶה לָנוּ בַּיִת, אֲנִי אוֹמֶרֶת,
עִם חָצֵר וְגִנָּה וְחֲדַר בְּרִיחָה
וַאֲנִי אֲשוֹטֵט בֵּין הַמְּבוֹכִים וְהַדְּרָקוֹנִים
וַאֲחַפֵּשׂ אֶת הַמִּינוֹטָאוֹר הַנִּסְתָר.
אֵין לָךְ תַּקָּנָה, אָמְרָה.
דיאלוג מרתק בין האם והבת, שזור בחוט עדין של הומור ואף סרקזם. יפה ומעניין השילוב בין הדימויים הפואטיים-רוחניים בשיר לבין אלו המציאותיים- התכליתיים המובעות בשורות השיר.