עוֹלָם, פֻּנְדָּקִי,
אַתָּה נוֹשְׂאֵנִי וּמֵנִיב לִי כָּל צָרְכִּי,
מַרְפְּקֵי כַּדּוּרְךָ שׁוֹמְרֵי אִזּוּן לְהָגֵן עַל הַכֶּרֶס,
רִירִי רֻבְּךָ כְּכֻלְּךָ, מַנְעִים לִי רֶחֶם לִרְעוֹת בּוֹ.
כְּשֶׁאַתָּה מְדַגְדֵּג בְּאֶצְבַּע אֶת עוֹר הַבֶּטֶן הַמְמֻתָּח –
הַקֶּשֶׁת לְעֵינַי.

אֲבָל אַתָּה רַק פֻּנְדָּקִי
        מֵאַבָּא
בָּאתִי          אֵלֶיךָ וְאֵצֵא             מִמְּךָ
                                אֶל אִמָּא

עוֹלָם,
בְּכָל דּוֹמֵם שֶׁלְּךָ כָּמוּס עֶלְבּוֹן
וּמִכָּל כֹּחַ-טֶבַע שֶׁלְּךָ מִתְפָּרֵץ אֵיזֶה זַעַם
לִקְרַאת לֵדָתִי
מוֹתִי-מִמְּך

** השיר פורסם לראשונה בגיליון עמדה 45