150 שנה להולדתו של מרסל פרוסט (10 ביולי 1871 – 18 בנובמבר 1922) 

בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ זוֹ הָיְתָה צָרְפָת. מִשְׁפָּחָה
מֵאֻלְפְּנֵי הַסְּרָטִים. חֲלִיפוֹת, כּוֹבָעִים,
הָאֵם בַּחֲצָאִית, מְחוֹלֶלֶת, זֹהַר אֲמִתִּי.
חֻלְצוֹת וַעֲנִיבָה קְטַנָּה, תְּצוּגַת אָפְנָה.
אֲבָל אוֹתָנוּ שָׁבְתָה הַקּוֹנְכִיָּה שֶׁלָּהֶם,
בְּצֶבַע זְהַבְהַב, נִמּוֹחָה, טַעַם מְהַמֵּם.
לָנוּ עוּגוֹת טוֹרְט הָיוּ שִׂיא הַהַשְׁרָאָה,
וְהִנֵּה נִכְנַעְנוּ לְמַגַּע הָעֹנֶג עִם הַחֶמְאָה.
כְּשֶׁקַּמְנוּ בְּשַׁבָּת לְטוֹרְט בְּתֵה קִנָּמוֹן,
הֵם נָצְצוּ טוֹעֲמִים מַדְלֶן דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן.
יַלְדֵי עֲדָנִים, עוּגַת צֶדֶף, תְּפוּחָה הָמוֹן,
וּכְמוֹ גֹרַשְׁנוּ, שֶׁקֶט קָשֶׁה הִתְהַפֵּךְ בַּסָּלוֹן.
מֶה נָשַׁם בָּרַכּוּת בַּבָּצֵק, מָה הִשִּׁיא לֵב
לְבַקֵּשׁ, לְהַלְעִיט מִן הָעֵדֶן הַנּוֹצֵץ, הַשָּׁר.
אִמָּא צָרְפָתִיָּה לְיַד סִיר פֶּלֶא, חָשְׂפָה
אוֹצָר: קֶמַח, חֶמְאָה, בֵּיצִים וְסֻכָּר.
מָה הַסּוֹד שֶׁהִנְשִׁים חָמְרֵי יְסוֹד, גֶּלֶם,
מָה חוֹלֵל מֵהֶם מִרְקָם סְפוֹגִי בְּהֶלֶם,
נְשְָׁמָה נָמַסָּה, חֶמְאָה, בֵּיצָה טְרוּפָה.
לָשׁוּ עֵינֵי הַשָּׁקֵד, קִסְמֵי הַנֶּצַח אוֹפָה.
הִיא אֶת כָּל הַקּוֹנְכִיּוֹת כִּשְּׁפָה. רָקְחָה
בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ לָק: תַּפּוּז, וָנִיל, לִימוֹן.

הֲנוֹתְרָה חֶלְקָה לֹא חָשָׁה טַעַם נְשִׁיקָה,
אִטִּית, צָרְפָתִית, מַדְלֶן, לְטִיפַת פַּעֲמוֹן.
גָּדַלְנוּ. מָג הַקֶּסֶם: אֵי נִמּוֹחָה הַיַּלְדוּת,
לְחָיֶיהָ תּוּת רָשְׁפָה, עָתִיד מָתְקָה, שָׂפָה:
הִיא, עוּגִיַּת מַדְלֵן, תְּנַגֵּן: הַזְּמָן הָאָבוּד.