הַיּוֹם מַחֲשִׁיךְ מִבֵּין שָׂדוֹת וּרְכָסִים
הַדַּקּוֹת זוֹחֲלוֹת עַל הַכְּתָלִים
נַחֲשֵׁי הַזְּמַן הוֹלְכִים-קְרֵבִים וְלוֹעֲגִים לַקֵּץ,
גְּבִיעוֹ שֶׁל פֶּרַח חַף מִמְּבַקְּרִים
הוֹלֵךְ וּמִתְכַּוֵּץ,
אֶל הַסְּפָרִים חָזַר הָעַשׁ,
בְּאֵין אַבְקָה שֶׁל כּוֹכָבִים
גַּם הַצּוּף יָבַשׁ.

כָּרִית קְמוּטָה יוֹדַעַת לְסַפֵּר הֵיטֵב
אֶת הָאֱמֶת, אֶת הַכְּאֵב –
בַּל נִסְפֹּר אֶת לֵילוֹתֵינוּ מִתְפַּתְּלִים
בֵּין גִּבְעוֹלֵי הַשּׁוֹשָׁנִים אֲשֶׁר כְּמֵשִׁים בַּאֲגַרְטָל
לְבֵין הַזִּיק הַנֶּעֱלָם כְּמוֹ שֵׂעָר רֹאשֵׁנוּ
שֶׁלְּפָנִים – תַּלְתָּל.

הָאִם יֵשׁ עֵרֶךְ לַמִּלִּים הַמְּסַפְּרוֹת
מִפִּי לֵיל אֹפֶל כְּבַד-לָשׁוֹן,
עַל שֶׁמֶשׁ שֶׁנִּטַּל מִמֶּנָּה זָהֳרָהּ וּכְבָר הָלְכָה לִישׁוֹן,
עַל דֶּלֶת הַסְּתָרִים שֶׁל נְעוּרֵנוּ,
עַתָּה פְּרוּצָה לָרוּחַ
בִּשְׂדֵה הַקְּרָב – הִיא לֹא זָכְרָה, אֵין מַפְקִירִין פָּצוּעַ