ספרות זולה
הספרות, כידוע, לא נועדה להטריד את מחשבותיהם של הקוראים, אלא לעשות להם נעים בגב
זה, כמובן, היה רק עניין של זמן. כמו כל שאר הכוונות הטובות שאם מקצינים אותן, הן מובילות לגיהינום, צנזורת התקינות הפוליטית הגיעה גם לספרות. בכתבה שפורסמה לאחרונה ב"הארץ", מספרת נירית אנדרמן על הקולות המתגברים של סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב להדביק תוויות אזהרה על כריכותיהם של ספרים קלאסיים (אלה שמחבריהם לא היו מודעים, לצערם, לעקרונות הפי.סי), בהם מופיעים תיאורים מיניים אלימים, העלולים לפגוע ברגשותיהם של הקוראים (שהרי הספרות, כידוע, לא אמורה להטריד את הקוראים אלא לעשות להם נעים בגב).
סטודנטית באוניברסיטת קולומביה, שנדרשה לקרוא לקראת אחד השיעורים שלה את ה"מטמורפוזות" של אובידיוס, הרגישה מאוימת מתיאורי האונס שהופיעו בספר. כי ברור שתיכף כל קוראי אובידיוס מתארגנים לבצע בה אונס קבוצתי. אחרים התלוננו על "איליאדה" של הומרוס ויש גם שהרחיקו עד התנ"ך.
ההיסטוריה של העת החדשה מלמדת אותנו, שבכל מהפכה הקיצונים הם שמשתלטים בסופו של דבר על ההנהגה, ואנחנו עדים לדינמיקה הזו גם במהפכת הפוליטיקלי קורקט המתרגשת עלינו בשנים האחרונות. ברור כי הדבקת תוויות היא ראשיתו של התהליך אשר יוביל לאקט החינוכי של שריפת הספרים בכיכרות העיר.
היקף הכניעה של הנהלות המוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב לדרישות ההזויות האלה עדיין לא ברור, אך אין ספק כי הן זוכות להד אוהד. מה שכן ברור הוא שלרשויות הקובעות אין מספיק אומץ להתייצב מולן או לפחות להעלות אותן לדיון רציני – והמתחולל כיום בשדה התקשורת והתרבות, הן במערב והן בישראל, כשאנשים מוקרבים למולך הפי.סי אפילו מבלי שתיערכנה בדיקות מינימליות באשר לאמיתות התלונות נגדן, משקף את הכיוון אליו אנחנו הולכים.
אי לכך, המדור מגיש לקוראים רשימה, חלקית בהחלט, של ספרים שרצוי להימנע מקריאתם עוד בטרם יבוא יום הפקודה. קראו, הוזהרתם.
סאטיריקון, מחבר לא ידוע – הניאוף, ההתמכרות למין, יחסים הומוסקסואליים.
דקמרון, בוקצ'יו; סיפורי קנטרברי, ג'פרי צ'וסר – תיאור גלוי של יצרים אנושיים בהמיים.
הקומדיה האלוהית, דנטה אליגיירי – החמדנות, הגרגרנות, התאווה.
רומיאו ויוליה, המלט, אותלו, מקבת, טיטוס אנדרוניקוס, וויליאם שייקספיר – יחסי מין בין קטינים, אונס, בוגדנות, ובכלל דמויות הנשים מאוד מפוקפקות.
התחייה, אנה קרנינה, לב טולסטוי – ניאוף וזנות.
ננה, אמיל זולא – הזנות והתאווה.
מדאם בוברי, גוסטב פלובר – ניאוף.
האדונית והרוכל, ש"י עגנון – מין וקניבליזם.
מוות בוונציה, תומאס מאן – תאווה הומו-אירוטית כלפי קטין חסר ישע.
חמדת, טוני מוריסון – תיאורי אונס קשים.
אהבה בימי כולרה, גבריאל גרסיה מרקס – יחסי מין גלויים בין זקן לקטינה.
שבחי האם החורגת, מריו ורגס יוסה – תשוקה של נער קטין כלפי אשה בוגרת.
ב"סיפור על אהבה וחושך", מתוודה עמוס עוז על יחסים אינטימיים בינו לבין אחת המורות שלו בקיבוץ חולדה, אשר גאלה אותו מבתוליו כנער קטון. שנוותר לו?
מאמר טוב והאירוניה במקום
ספרות טובה צריכה להתייחס לכל הצדדים של ההתנהגות האנושית, כדי לעורר בקוראים מחשבות על כך. התעלמותם של סופרים מהתנהגויות הנחשבות ללא מוסריות, או לא מקובלות, או שאינן תואמות את הנורמות החברתיות בחברה מסוימת ובתקופה מסוימת, ככל שאותם סופרים מבחינים בהתנהגויות כאלה, הינה בגידה בערכי הספרות הטובה. כתיבתו של סופר על התנהגויות כאלה אין פירושה שהוא מזדהה אתן או מסכים להן, אלא, הוא חושף אותן בפני ציבור הקוראים, כחומר למחשבה, במסגרת חובתו כסופר אמת. התעלמות סופרים מהתנהגויות כאלה היא כטמינת הראש בחול על- ידי היען. דווקא כתיבה על התנהגויות כאלה עשויה להביא להתייחסות חברתית אליהן ולפעולה למניעתן, ככל שהן פוגעות בזולת, כגון הרעיון של רצח הזקנה המלווה בריבית והמשופעת בכספים כדי לסייע לאנשים עניים רבים אחרים, ב"החטא ועונשו" לדוסטויבסקי, או הכוונה להרוג אדם והניסיון לממש כוונה זו בשם רעיונות הדרוויניזם החברתי בנובלה "דו-קרב" לצ'כוב. התעלמות מהתנהגויות ומרעיונות כאלה עלולה דווקא לתרום להמשך התקיימותן.