close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • סיפור המלאך הממונה על הספרים

    יוני שניצר | סיפורים | התפרסם ב - 07.06.23

    פרידה מספריית גרשם שלום.


    ובכן, לאט לאט אנו מתקרבים לזמן לומר שלום לספריית גרשם שלום למיסטיקה יהודית. על פניו, קריאת שלום זו הינה בבחינת שלום שלום ולא להתראות שכן תכף ומיד יכנסו ק"ק החוקרים והקוראים, ואף אותם אלו המזדמנים למקום בגלגול שמגלגל המלאך הממונה על הספרים, לחקור ולקרוא בביתם החדש, ספריית שלום במשכנה החדש של הספרייה הלאומית. לחוקר הרציונאליסט, אם יש כזה בנמצא, אין דבר משתנה במעבר זה מלבד המקום עצמו. אולם, עבור אלו היונקים ולו טיפות בודדות מראיית העולם של הספרים המקיפים אותו כרחם בספרייה זו, פירוש המעבר דין מיתה! אין דרך אחרת לומר זאת. כל מילה חלופית תהיה רק מלבוש המכסה את האמת. כאילו וכמו ולא ממש! כל מילה אחרת מקורה מן הסטרא אחרא הבאה לבלבל ולטשטש את ראיית עיניי הלב.

    באלו מילים ניתן כבר לנחם את אותם אלו הרואים במקום זה בית ממש? באלו סיפורי מעשיות ניתן לעורר את אותם אלו שנרדמו על גבי שולחנות הקריאה וחלמו חלומות מתוקים מדבש? היש קינה שתמלא את האין שבאדם שכבר לא יוכל להעלות ניצוצות בהיכל קודש זה? האין מ"י שיאסוף את הדמעות הנופלות מלחיים למדניות על מקום שתכף ומיד יתחלף בדין בני חלוף לחלל ריק של בטון? ולאן ילכו אותם מלאכים הנוצרים מכל רגע של השראה ספק רוח הקודש שהוליד במקום זה מאמר, ספר או שיר? האם נשמתם של מחברי הספרים עוד יבואו לבקר ואף להתעבר בקרבנו במשכן החדש?  אלו ועוד רק קמצוץ מן הפחדים והחששות הממלאים את הלב.

    מה יודע אדם הקורא למקום זה בית? לגלות סודות. אז אגלה לכם סוד. סוד כמוס אחד יש ליודעי חן והוא מקור הצער והשמחה כאחד לכל העניין, כדמעה הנופלת תחת החופה. הספרייה שהקים גרשם שלום אינה אלא מקום משכנו של המלאך הממונה על הספרים! הוא ולא אחר. מדוע דווקא מלאך זה, הממונה על כל הספרים שבכל העולמות מקום משכנו בספריית גרשם שלום, ולא ישכון בבודליאנה או בותיקן ואף לא בספריית 770? ובכלל, מדוע שישכון בספרייה של בשר ודם ולא בספריית ההיכל המיועד לכך בעולם העליון? תשובה טמונה בשאלה מדוע ניתן השם כסא הכבוד. רמז לדבר במילה כס"א – ר"ת כל ספרי אדם. בא ללמדך שאף אם היה אדם שקרא את כל הספרים שבעולם לעולם יהיה מרחק בינו ובין קונו. מכאן אנו למדים שמקום כסא הכבוד הוא שורש נשמתם של כל ספרי אדם, אך מקום משכנם בממלכות של בשר ודם והיכן שגופם, נמצא אותו מלאך הממונה על הספרים והוא מתאבק בעפר רגליהם. עד כאן בדרך רמז. מדוע באמת זהו מקום משכנו, זהו סוד שאיני רשאי לגלותו אף לו בלב.  

    על מה ניתנה רשות לספר? סיפור מנחם ומאיר את העין ומעיר את הלב. אספר לכם סיפור על הספר היחיד שנעלם מספריית גרשם שלום הוא הספר על השתלשלותו של המלאך הממונה על הספרים. סיפור ידוע הוא שגרשם שלום פעם ערך רשימה של ספרים שאינם בספרייתו. בין לילה קול ששון וקול שמחה בישר לבעלי ספרים אלו שהם יקרי מציאות. המתבונן בהערותיו של שלום על ספרים מוצא לעתים כתיב 'ספר יקר מציאות' ואף 'יקר מציאות מאוד' כדוגמת המקרה של החיבור המסתורי שער פתחי לבנון. רוב רובם של הספרים מצויים. רבים מהם נדירים. ספרים מעטים הם יקרי מציאות ואף פחות מאלו יקרי מציאות מאוד. הספר עליו יש לי לספר אינו אף יקר במציאות מאוד. הוא איננו בנמצא. נגלה ונעלם, בעל גלימת בלימה. זהו ספר בגולמו של גוויל, בעל דפים הכתובים אש לבנה חרותה על אש שחורה כאילו וממש כרוכים יחד בגידי אמת. זהו הספר על השתלשלותו של המלאך הממונה על הספרים וכיצד התגלגל לספריית גרשם שלום. סיפורו ודאי ירחיב לנו את הלב.  

    לפני שספר זה נהיה לשער לצדיקים לעלות על המסילה, הוא ניתן לאדם הראשון לאחר שגורש מגן עדן. יש אומרים שניתן מפי גבורה ויש אומרים שניתן מפי גבריאל ויש אף האומרים (ואני ביניהם) שניתן מפי סמאל כשרצה לעשות תשובה. אך לנו אין עסק בנסתרות. אנו ק"ק קוראי ספרים, כותבי ספרים ומספרי סיפורים, ענייננו סוד הספר שניתן לגלותו. על ספר זה רבו קין והבל. טיפות ראשונות של המבול נפלו על דפי הספר והשמיטו מילים ואותיות וחלק מהשורות בדפים הפתוחים קומטו את עצמן ולא נשתלו שוב. עם ספר זה נעשו נפשות בחרן. ספר זה למד בו יוסף ואחז בו כאשר נזרק אל הבור ונלקח בחזרה בידי יהודה עמו עשה תשובה בעדולם. משום ספר זה רצה יעקב לגלות לבניו ולדינה בתו את אשר צפון להם בעתיד ובגלל ספר זה הרשות לא ניתנה. כאשר תינוקות טבעו אל מותם במי היאור ובני אדם איבדו צלם אנוש במצרים, היו אלו דמעות של אש הספר שהציתו את הסנה ממנו התגלה האל למשה. בלעם ברח מהספר ויתרו התקרב. איוב הפך בו והפך בו עד שקיבל נ' שערי בינה חסר אחד. מרים אחזה בתוף בזכות הספר וחטפה צרעת כשנעלם הספר. ככה הספר התגלגל עד שהגיע לשכון יחד עם גנזי בית המקדש עד שבאו רשעים צוררים ארורים משום מלחמת אחים ודפי הספר עפו לשמים והתפזרו בכל רחבי תבל. יש אומרים שחלקם אף עפו לעולמות מקבילים היכן שיושבים יצורים משונים ודפים אלו יגאלו רק לעתיד לבוא כאשר הכל חוזר אל הלב.   

    אחד מדפי הספר התגלגל לעזרא הסופר וממנו החזיר את התורה לעם ישראל. אחד הדפים נפל אל תוך ספר דברי הימים של אחשורוש והוא שהעיר את המלך משנתו! חלק מהדפים התגלגלו להיות מלבוש של כריכות חדשות עתיקות לספרים חדשים ישנים. חלקם חוו אלימות בידי צנזורים אשר מחקו מהם שורות שורות. חלקם התגלגלו לגניזת בית כנסת בן עזרא ובזכות לחישותיהן של דפים אלו ששכטר וגויטין ואחרים הגיעו למה שהגיעו. אבל אני מקדים את המאוחר משום שהסיפור שלנו אינו על דפים אלו ואף לא על אחד משבריהם. סיפורנו הוא על דף אחד מפי הספר. הדף היחיד שהוא אחד. זהו גם הדף היחיד שאין בו אות והוא כחלל ריק ממלל. אין זה הדף הראשון ולא הדף האחרון ולא הדף המפריד בין ההקדמה להתחלה. על פי קבלה, דף זה עמד בלב הספר חסר אות אך מלא חיים. דף זה הוא הוא היכן ששכן המלאך הממונה על הספרים במשך שנים רבות – מבריאת גן עדן ועד לגירוש ספרד. כגודל הרדיפה כך גודל הכאב ודמעות האש הבוערות מן הדף. מסופר על אישה שאחזה בדף זה בזמן שהחזיקו בה חיילי האינקווזיציה בזמן שעשו מה שעשו לה, לבעלה והנורא מכל, לילדיהם כנגד עיניהם. דמעות האש הביערו את אותו הבית, השמידו כל גוף וגאלו משפחה זו מייסוריה. אדמת הבית נותרה חרוכה ועקרה עד עצם היום הזה ואף המוות אין גדל בו. חוזר אני לאותו יום נורא. כאשר פרחה נשמתה של אותה אמא, רחל שמה, הדף כבר לא יכל לשאת עוד את הכאב ואף הוא פרח לו, מתעופף מעלה מעלה עם נשמתה של זו עד שהיא הגיע לקבל את דינה אצל השכינה. סוף סוף, קצת נחמה עבור הלב.

    היכן שעצרה נשמתה של רחל הדף המשיך מתעופף מעלה מעלה מעבר לפני שמי מרום עד מקום כסא הכבוד. אוי לישראל על אותם טחינות ובקשות ותפילה כאובה מנשוא שאין אנו רשאים מלהזכירה. רק נאמר שאילו התקבלה בקשתו היתה מבוטלת ובטלה שמיטה זו ותו לא ודי למבין. מאותו רגע, נגזר על הדף לתקן את המילים שיצאו מפיו, שהרי על גבו אין מילה כתובה. אלו מילים מן הלב.

    נפל הדף מן השמים ולהיכן נפל? תחת עץ זית בסמוך להיכן שקבר ר' אברהם סבע את פירושו לתורה לאחר שאירעו לו צרות מאותם זוועות עולם השם יקום דמם. את הספר שקבר סבע אין בנמצא. לא משום שאינו קיים אלא משום שטרם נמצא. אולם אותו דף שנפל מן השמים משום שהתפלל תפילה שאסור להתפלל, אותו דף שהוא הוא מקום משכנו של המלאך הממונה על הספרים, נמצא בידי ערל אחד והשתמש בו כדי לקיים מצווה שאינו מצווה בה. הא כיצד? ראה זה את הזוועות סביבו ואת הצרות הבאות על היהודים, ותוכו נשמה של יהודי שהתגלגל לערל שחשב את עצמו לגוי ממש ומה שלא הרגיש על עצמו הרגיש על אחרים, את כאבם. מה עשה? הציל משפחה אחת של אנוסי נפש. אותה משפחה אב ואם ותינוקת בת יום. נתן להם מקום מחבוא עד לשעה שניתן היה לשלחם אל מחוץ לכותלי גיהנם. נתן לאבי המשפחה דף ותוכו טמן לחם, פירות וירקות. את שם ההורים אין אנו יודעים אך את שם הבת יודעים אנו. לאה שמה והיא גלגולה של רחל. ברוך ה' המזון בפי דף הכניס יותר מחיים לתוך משפחה זו. הוא נטע בהם תקווה בתוך הלב.    

    לאה זו גדלה והשתלשלה למנטובה. מנהג היה לה מנערות לתלות תליון על צווארה ותוכו אותו הדף מקופל קיפולים רבים שהצילם ממוות ומילא את ליבם תקווה. אמונה חזקה היתה ללאה וראתה את העולם בעין יפה ותמיד השתדלה עבור אחרים. כאשר נישאה לאה, את הכתובה היא לא היתה מוכנה שיכתב אלא על אותו דף. אלא מאי? התנאים נכתבו ונמחקו מיד. כך כמה פעמים. מה עשתה? בכתה. פרץ של בכי יצא ממנה. בכתה בכי מן הלב.

    הדף נתמלא דמעות לא בעבור התנאים שנמחקו אלא על אותם יהודים שנמחקו מפני העולם בגלל שאחרים איבדו צלם אנוש כמו במצרים. היא בכתה על שעוללו לרחל, לבעלה וילדיהם החפים כל פשע, מבלי שהיא הבינה על שום מה היא בוכה. רק דבר אחד היא הבינה. היו אלו דמעות ובכי של אמת.

    ואז אירע פלא. פעם נוספת באו לכתוב את התנאים והפעם הם נמסו ומסרו את עצמם לתוך שכבת טיפות הבכי שהתייבשו כאילו נעלמו. מפי שמוע שמעתי שבעלה היה שמו עשו ואם קבלה נקבל. לאורך כל שנות נישואיה הקפידה לאה לענוד את אותו תליון ותוכו התנאים שלה על גבי דף שהתגלגל חזרה לעולם עם תנאים משלו. עם הזמן תנאי הדף התמזגו עם תנאיה של לאה וראו כיצד האל מגלגל דברים. דף זה שפרח על שום נשמתה של רחל שפרחה בזוועה, עתה חזר בתנאים שהציב האל והיכן מקום משכנו? בתנאים של לאה שהיא גלגולה של רחל. שאספר לכם סוד נוסף שראשי אני לספר? רחל זו שורש נשמתה מענף עץ החיים של רחל אמנו ודי למבין. אין דבר שנעלם מהשגחתו של בורא שמים וארץ והכל שריר ובריר וקיים בלב.

    לא הגעתי לספר על כיצד התגלגל אותו דף של תנאים שלובים הממזג דמעות של צער ושמחה יחד באמת אל ידיו של גרשם שלום. אך דבר אחד הפצירו בי לספר. היה זה בשנת תש"ז על אדמת גרמניה ושלום ידע ולא ידע. לאחר שאירע מה שאירע, הגיע הרגע בו נגעה רגלו של שלום על אדמת ארץ ישראל, וידו אוחזת במטלטליו. הדף שהיה עמו לא רק חזה בעיני ליבו את שיבת ציון אלא גם שב בתשובה. ברגע זה שבו כנגדו כל תמונות הזיכרון החקוקות על לוח ליבו והוא החל לילל ולקונן על מה שאירע בשואה וזעק לשמים וביקש סליחה וכפרה ואפילו לא ידע על מי ועל מה. תפילתו הרעישה עולמות עליונים וסיפרתי די. אולי בעת אחרת. הלב כואב על אלו ועל עצם זיכרון אותו יום ארור בספרד, ומתנחם על אותו יום שבו הגיעה לאה לעולם. אבל מוסר השכל כבר יש לנו כאן עבור הלב.  

    כל מוות פירושו לידה שהרי נעוץ סופן בתחילתן. הפעולות תהיינה אותן הפעולות והספרים אותם הספרים אך לעולם לא עוד במקום זה ממש. מקום אותו ייסד והקים גרשם שלום ושחקר בו והעמיד תלמידים הרבה. עתה אנו עוברים למקום שהוא בבחינת גולם נברא שרגל אדם מעולם לא דרכה בקרבו. מקום שכל מה שהתרחש שם יתרחש כאן וכי מדוע? משום הנחמה היחידה שאני מוצא בכל הסיפור הזה והוא סוד נוסף שראשי אני לגלותו. יש אומרים מאן דלא זכה בהאי אתר יהך לאתר אחרא ויזכי ביה, אולם אצלנו אומרים המלאך הממונה על הספרים הוא הגואל אותנו מכל רע, מצית בנו חידושים, משמר אותנו מן הקנאה ומחבר בין רעים. ואותו דף, מקום משכנו של המלאך הממונה על הספרים אף הוא עובר מהספרייה שהיתה לספרייה שתהיה והיא היא בחינת עץ חיים למחזיקים בה והיכן זה? בלב.  

    הספרייה לא מתה. היא פשוט פושטת צורה ולובשת צורה ותתקיים עד שאותו הדף ישלים את תיקונו בזכות מעשיהם של הבאים לשכון במקום משכנו של המלאך הממונה על הספרים.

    ובכן, זוהי נדבת ליבי לכבוד המקום ושלום לשלום.

    יוני שניצר

    שמי ד"ר יוני שניצר ואני חוקר ומרצה המתמחה בספרות הקבלה של ימי הביניים. מחקר הדוקטורט עסק בהגותו של המקובל ר' יוסף בן שלום אשכנזי ובהכנת מהדורה ביקורתית לפירושו לספר יצירה. נוסף על כך יזמתי את ההוצאה לאור של 'הגדת היטלר: חיבורי יהודי ממרוקו מתקופת מלחמת העולם השנייה.' הסיפור להלן נכתב בהשראת שעות רבות בספריית גרשם שלום למיסטיקה יהודית ומובא כמתנת פרידה לקראת סגירתה במשכנה הנוכחי לקראת הקמתה בבניין החדש של הספרייה הלאומית.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 2
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    הדלקת נרות 

    אלי תומר
    "זה לא יכול להיות. איך זה שלא בחרו אותי הפעם? הרי...

    מִכְתַּב לְאֶלְזֶה לָסְקָר שִילֶר

    לאה טרן
    כֹּה הֵיטַבְתְּ נַגֵּן בֵּין אֶרֶץ לְשָׁמַיִם בֵּין הֲיֵשׁ לְאָיִן קְמִילַת וֶרֶד...

    היריב

    מערכת סלונט
    רצונות מצד אחד (טיפ 10), צרכים מהצד השני (טיפ 8), ואם...
    דילוג לתוכן