סיכומים מתוך סדרת הספרים: "שיחות עם אלוהים", ניל דונלד וולש

אם בספרים 1, 2, 3, אלוהים דיבר על הסיבה למציאות הפיזית, הארצית של בני האדם, לעומת המציאות האלוהית שלו, הרי בשיחות עם אלוהים 4, הוא מדבר על עולם אוטופי, שבו האנשים משתנים ומתעלים מעל למציאות הפיזית, למציאות הרוחנית.
הוא מדבר על צדק טוטאלי, שבו כל האנשים עושים את הדבר הנכון ועשיית הצדק היא למעשה הצדק עצמו, בלי קשר למה שהשני עשה לך. יש פה עיקרון הלחי השנייה, של הנצרות. יש פה גם עקרונות של קיבוץ, שבו אין רכוש פרטי. מצב כמעט בלתי אפשרי, שאלוהים אומר שצריכים אנשים שיובילו אותנו למציאת הזאת, על ידי דוגמאות אישיות.
מאידך זה מתאם לקביעה שאלוהים נמצא בתוך כל אחד מאתנו, שאחראי על גורלו… כלומר אין לנו מה לחפש תשובות ופתרונות חיצוניים, אלא להביא את הכול מתוך עצמנו.
העקרונות האלו קיימים למעשה בתוך המשפחות שלנו, אבל האם נוכל להרחיב אותן ולראות בכל בני האדם משפחה אחת? אולי המנהג לקרוא איש לרעהו אחי, הוא בעצם הפיתרון הנכון? לראות באויב שלנו, את המחנך שמראה לנו את הדרך להתגבר על הבעיה שלנו ובבעיה אתגר והזדמנות להתפתח?
הבעיה פה שאנו נקראים לחזור אחורה, לתקופות קדומות של חלוציות וקיבוץ ושכולם שיתפו עם כולם ולא הייתה רדיפה אחרי כסף. בקיצור תקופה של הקמת המדינה והחלוציות, שבה ישראל התקנאה באמריקנים ובסוף הפכנו להיות כמותם ונטשנו את כל העקרונו הללו.

בספר "שיחות עם אלוהים 4", אני מוצא הסבר למעשי הגבורה של הבחורים שלנו במלחמה הזאת. לכך שיש כאלה שאפילו מקריבים את עצמם כדי להציל אחרים!
וכך הוא כותב:
ההישרדות הוא לא האינסטינקט הבסיסי של בני האדם. האינסטינקט הבסיסי הוא ביטוי הזהות האמיתית – שהיא האלוהות. משמעותו הוא אהבה טהורה, אהבה ללא תנאי, המביעה את עצמה בכל מחיר.
לכן אנשים רצים לתוך בניינים בוערים, במקום לברוח מהם, אם הם שומעים בכי של תינוק בוכה בפנים. ברגע שנוצר הכרח להחליט את ההחלטה הדחופה ביותר, רוב האנשים לא יעמדו ויתחילו לחשב את סיכוי ההישרדות שלהם על רקע בכיו של התינוק. הם יעשו את מה שטבעם האמיתי מורה להם לעשות. ברגעים כאלה בני האדם מבינים שאין אפשרות שיחדלו להתקיים, הרוח שלהם, התמצית של מי שהם באמת, תחיה לנצח נצחים.

ידוע הדואליות של חיי האדם, החיובי והשלילי, שקשורים קשר בל ינותק אחד בשני. כדי לחוות משהו טוב, אתה חייב לחוות משהו רע וההפך.
בספר "שיחות עם אלוהים 4" נאמר, שיש ישויות בעולמות אחרם, שפתרו את הבעיה הזאת, של נחיצות הסבל. הן פשוט התחברו לממד הרוחני שלהן, ועוברות בין הממד הפיזי לרוחני, לממד העל, בקלות. הן ויתרו על הפיזיות, שבעולם שלנו, היא כל כך מכבידה על החיים. זאת הן עשו תוך הבנה של המהות של הדברים החשובים ובראש וראשונה ויתור על האלימות. הן מבינות שאסור להרוג, שאסור לעשות שום פעולה שפוגעת באחרים, שיש תמיד מספיק לכולם, שיש שפע ביקום. הן יודעות שהיקום והטבע חשובים לא פחות מאשר האדם ומתייחסות אליהן בכל הכבוד והזהירות הנדרשים. הן עושות תמיד את הדבר הנכון להן, בניגוד לאדם שפועל, לא פעם, בניגוד למה שטוב לו! אין שם בעלות, הכול משותף לכולם, אין צדק ועונש. אין אצלם תחרות בכלל!

בספרו "שיחות עם אלוהים 4" כותב דונאלד וולש שהאנושות עומדת בפני שתי אפשרויות: השמדה טוטלית, או התרוממות לאבולוציונית לרמה רוחנית. הוא מגלה שקיימות ישויות מוארות בעולמות אחרים, שהגיעו להתעוררות רוחנית זאת, והן נהנית מחיים טובים בלי סבל ובעיות. יתרה מזאת: ישויות אלו, מנסות מדי פעם להגיע אלינו פה, בכדור הארץ, כדי לעזור לנו למטרה זאת.
הוא טוען שאנחנו בחרנו בגלגול הזה, מתוך רצון ולא מתוך הכרח. הוא אומר שאם נדע להתחבר למהות שלנו, נוכל להיפטר מהסבל שאנו חשים, לפעמים, לגבי ההתגלמות הפיזית שלנו.
יש ישויות בעולמות אחרים, שהצליחו להפוך לרוחניים ממש, בלי לסבול מההתגלמות הפיזית שלהם.
למרות שהרצון החופשי, הוא חלק מהעיקרון האלוהי, מה שמביא למעשים, שנראים בעינינו כמנוגדים לטבע האלוהי, הרי מעשים אלו לא נובעים מתוך הנשמה שלנו, אלא מהתעלמות ממנה. אלוהים מכבד את רצוננו, שהוא בתורו בורא את המציאות שלנו, אבל מאידך, הוא מודע לתוצאות הרעות ואפילו נוראיות, שרצון חופשי זה מביא על האנושות. עכשיו כשאנו עומדים על סף השמדת העולם, הגיע הזמן שנתעורר, למהות של הנשמה, ונהיה ערים לרצון האמתי שלנו, באהבה ובשלום.
בבסיס ההתעוררות הרוחנית של המין האנושי, עומד עיקרן אי האלימות. אותה הכרה שכולנו אחד, ברואי האלוהים, שמושפעים אחד מהשני, ברמה העמוקה ביותר של הנשמה. אם נגיע להיות ערים לאמת זאת, נוכל להתרומם מעבר לממד הפיזי הנמוך שלנו, שכולו בנוי על דואליות, כך שנעבור בקלות ממצב הפיזי שלנו, למצב הרוחני הנעלה, ובו נחווה את גן העדן עלי אדמות.
הוא מביא עשרה עקרונות, שאם ננהג על פיהן, נוכל להשתחרר מכבלי העולם הזה, שגורמים לכל הסבל והדברים הלא נעימים שקורים לנו.
כאמור הדבר הקודם והראשון לכל – זה חוסר אלימות! זה כולל הימנעות מוחלטת מפגיעה באחר ואהבה עצמית, שנעריף סביבנו. הכרה שיש מספיק לכולם, שאסור לקחת בעלות על שום דבר, הכול ניתן לכל ובשפע. התייחסות בכבוד לטבע ולסביבה שלנו, תוך שמירה על אקולוגיה, ודאגה לצמחיה ובעלי החיים כאחד. בכל מה שקיים טבוע החותם האלוהי, שמשותף לנו וליקום.
עלינו להקפיד שכל הפעולות שלנו לא רק שלא יפגעו באחרים, אלא גם שיהיו מכוונות לטובתנו בלבד. זאת בשעה, שהיום, אנחנו עושים המון פעולות, שבמודע מזיקות לנו. אין עונש וצדק. כל מה שישנו הוא לטובה! אין תחרות, כולם שווים בעיני הבורא. באינסוף של הנשמה, אין כישלון!
לצד חוסר האלימות, אנחנו נימנע גם מלשקר לאחרים ולעצמנו. בעולם הרוחני, אין לשקר רגליים! אנחנו גם נקפיד לעשות את מה שאנו אומרים, ולא להתכחש למשהו שאמרנו שנעשה. במצב מוער אין דבר שאנו צריכים באמת, זאת אשליה! אנחנו מושלמים ויש לנו את כל מה שאנו צריכים, עכשיו! לכן ההתלהבות של המין המוער, היא תמידית, בלתי נלאית. אין לו רגע דל! הוא יודע שאי אפשר להכחיד את הנשמה ועל כן לא קיים אצלו פחד.
גם אם נצליח, כולנו, כאומה, להתרומם ולהגיע לדרגות הגבוהות הללו, הרי אין ספק שיש אנשים בודדים שכן יצליחו ונוכל לאמץ אותם כדוגמא לכולנו.
על כן גם הבאתי את הנאום ההיסטורי של רבין, ששאף בעצם להגשים את כל הדברים הללו.

יש פתגם אחד שמאוד מצא חן בעיני: חיים שאתה חי בשביל האחר, הם חיים ראויים! אכן משפט זה מתאר יפה מאוד את נשמת האדם, שביסודו הוא טוב ואת מהות החיים, כפי שבאה לידי ביטוי בפתגמים: "אל תעשה לחברך את אשר שנוא עליך", "כל ישראל ערבים זה לזה". "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אם נאמץ את הפתגמים הפשוטים והכל כך בסיסיים האלו, לחיי היום יום שלנו, מתוך כוונה ואמונה שלמה, אזי נוכל להתרומם מעל הקיום הפיזי, לקיום הרוחני שלנו, קיום שבמהותו אין סבל כלל!