אִשָּׁה מְטַפֶּסֶת עַצְמָהּ בְּסֻלָּם
מְלוֹא שָׁדַיִם שׁוֹאֶפֶת רָקִיעַ,
עוֹלָה בְּתוֹכָהּ שְׁלַבִּים מִתְנַדְנְדִים,
מַשְׁמִיעָה קוֹלוֹת.
מְחַפֶּשֶׂת זִיזֵי יָדִיּוֹת,
בְּמָתְנֶיהָ אוֹחֶזֶת שׁוּרוֹת.
בִּקְצוֹת צִפָּרְנֶיהָ הַמְּטֻפָּחוֹת
כּוֹתֶבֶת עַל אַהֲבָתָהּ הָאֵיתָנָה וְנוֹגַעַת
בְּנִפְרָדוּת, בְּשָׁעוֹת שֶׁל לְבַדּוּת,
כְּשֶׁאַתָּה רָחוֹק מִלָּדַעַת.

בַּדֶּרֶךְ הַבִּלְתִּי־נִגְמֶרֶת עוֹצֶרֶת,
רֶגֶל אַחַת דּוֹרֶכֶת עַל שָׁלָב רִאשׁוֹן,
פָּחוֹת רוֹעֶדֶת. רֶגֶל שְׁנִיָּה
כְּבֵדָה
עוֹרֶגֶת לְעֵינֶיךָ הַיָּפוֹת,
הַקָּרוֹת.
עֲדַיִן לֹא הִתְנַתְּקָה
מִמְּךָ שֶׁאֵינֶנּוּ.