סדר העבודה של השירה החדשה
תפילה לימים נוראים- פרק א'
הִנְנִי בָּא אֵלֶיךָ בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים
בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה
הִנְנִי מְשׁוֹרֵר לָבוֹא אֶל הַהֵיכָל
בָּאִים עִמִּי בְּסֵדֶר עֲבוֹדָתָם הַמְּשׁוֹרְרִים
הֵם מְכַהֲנִים בְּקֹדֶשׁ הַמִּלִּים בְּתוֹדָה
כְּכָל שֶׁנַּפְשָׁם תּוּכַל
לְבָבָם בּוֹעֵר עָצוּר בִּקְדֻשָּׁתוֹ וְאֵינוֹ אֻכָּל.
בְּכוֹחַ הַמִּלִּים קַמְנוּ כֻּלָּנוּ לִתְחִיָּה בַּלֵּילוֹת
לִכְתֹּב לְפָנֶיךָ מֵחָדָשׁ סֵפֶר הַהֵיכָלוֹת
בְּתוֹךְ הַהֵיכָל אָנוּ בְּתוֹךְ הָאֵשׁ הַלְּבָנָה שֶׁל הַשִּׁירָה
כּוֹתְבִים מֵחָדָשׁ אֶת סֵפֶר הַיְּצִירָה.
לְבַב יָמֵינוּ אֵלֶיךָ נָצוּר, בּוֹר סוּד
מְבַקְּשִׁים אָנוּ בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה
זְמַן חָדָשׁ יָשָׁן:
זְמַן הַמִּקְדָּשׁ הָאָבוּד.
בְּתוֹךְ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים קָמוּ מוּלֵנוּ תֹּהוּ וּתְהוֹם רַבָּה
הִגַּעְנוּ אָנוּ הַמְּשׁוֹרְרִים לְעוֹלָם שֶׁנָּפַל בְּתַרְדֵּמָה
יָרֵאנוּ מִנְּפִילָה בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם בֶּחָרָבָה.
הוֹלְכִים אָנוּ בָּאוֹר וְגַם בַּחֲשֵׁכָה אֵימָה
פּוֹחֲדִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בִּתְפִלָּה
מִן הַנְּפִילָה.
בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה נָעִיר אֶת כֻּלָּם
כִּי אָנוּ הָעֵרִים הַחוֹלְמִים, שִׁירָה הוֹמִים
בְּעוֹלָם שֶׁל נִרְדָּמִים.
נִבְחַרְתִּי לָבוֹא עִם הַמְּשׁוֹרְרִים בְּנֵי הַנְּבִיאִים
לְהַדְלִיק מִלִּים שֶׁל אוֹר לְכֻלָּם
בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים.
בַּיּוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה אֶהְיֶה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל
שֶׁלִּבּוֹ עֵר לְכֻלָּם
בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁל הָעוֹלָם.
אֶהֱפֹךְ אֹפֶל לְאוֹר יָרֹק,
חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, מַר לְמָתוֹק.
בְּתוֹךְ הַיּוֹם הַנּוֹרָא
יִרְאוּ נִשְׁמָתִי הָרַכָּה
הוֹפֶכֶת מְרִירָא לְמַתְקָא
נוֹתֶנֶת תִּקְוָה וְשִׁירָאִין שֶׁל זָהָב
לַמִּקְדָּשׁ שֶׁאָבַד וְחֶרֶב.
וּבְתוֹךְ סֵדֶר הָעֲבוֹדָה
נֹאמַר כֻּלָּנוּ: מִזְמוֹר לְתוֹדָה.
נפלא ממש!!!
זו תפילתי לימי אלול ותשרי, לרפואת אהוביי ולמנוחתם ורווחתם, בן זוגי אבי קדמי, ענת לויט אהובת לבבי וכל מי שצריך ונזקק.
תודה, בלפור יקר לי. מכל לבבי, ומבטיח להתפלל בכל מאודי.
בלפור היקר,
פגשתי בשירך פיוטיות אקטואלית המבטאת כמיהה של בן אנוש לגאולה מידי אלוהים.
השפה הדתית הקלאסית של האדם המאמין היא כחומר ביד היוצר-הפייטן בעל התודעה האקטואלית, הכמה לגאולה עם הגיע הימים הנוראים.
יפה מאוד.
שנה טובה וחתימה טובה — צדוק
לקראת חודש אלול והימים הנוראים, השיר הזה הוא בעיניי דבר אחר במקומותינו.
יש בו חיבור יפה ומקורי בין תפילה, שירה וזיכרון עתיק של סדר העבודה.
המילים נעות בין היכל, אור ויראה ומעניקות למסורת קול שירי עכשווי.
מצא חן בעיניי מאוד, וראוי המשורר בלפור חקק, לשבח על יצירה מיוחדת ונוגעת.
שיר מעורר מחשבה על תפקידה ונחיצותה של השירה
הן בהיבט האישי של כל אחד ואחת, והן בהיבט הציבורי קהילתי של עם.
שיר המעניק תכנים חדשים אל תוך תבנית של מסורת עתיקה, כתוב מתומצת ויפה.
אכן לשירה יש תפקיד חיוני גם בימים הנוראים תרתי משמע העוברים עלינו, והשיר מיטיב לבטא זאת בהרמזים מהמקורות. "העֵרים החולמים", או כאמירה המונומנטלית של טשרניחובסקי "הרודים בשירה ובמסתרי חינה", הם אלה ש"יגאלו העולם בשיר ובמנגינה". באור השירה נתברך, כי כוחה לעד "להדליק מילים של אור לכולם", וההולכים בחושך בגיא צלמוות עוד יראו אור. השירה היא התקווה, מעוטרת ב"שיראין של זהב" ולא תמות לעולם.
קראתי את השיר כמעין פיוט מודרני שבו עבודת המשורר נעשית עבודת הכהן, והמילה הכתובה מקבלת ממד של קודש.
אהבתי במיוחד את השזירה הטבעית של סדר העבודה, ספר ההיכלות, ספר יצירה, בני הנביאים וקודש הקודשים בתוך חוויית הכתיבה.
הדימוי של „האש הלבנה של השירה” נשאר איתי במיוחד — יש בו גם קדושה, גם סכנה וגם כוח יוצר.
יפה בעיניי גם המתח שבין עולם שנרדם לבין המשוררים „הערים החולמים”, המבקשים להעירו בכוח המילים.
המעבר מחשוכא לנהורא וממרירא למתקא מעניק לשיר תנועה של תיקון ולא רק של קינה.
והסיום ב„מזמור לתודה” מחזיר את כל המהלך הגדול אל תפילה פשוטה ומשותפת — ובעיניי זו חתימה יפה מאוד לשיר בעל שאיפה רוחנית גדולה.