סְתָיו סָמִיךְ

אֲנִי כּוֹאֶבֶת אֶת עֲלִיַּת הַשַּׁלֶּכֶת
הַמִּתְאַבֶּכֶת לִכְדֵי דְּמִיעָה.

כְּעָשָׁן הַזְּמַן מְחַנֵּק בִּי אֶת נְשִׁימָתִי פְּנִימָה
וְכָל חֲגִיגִיּוֹת תִּשְׁרֵי הַזּוּ שֶׁעַל סִפָּהּ אֲנִי
לוֹקָה כָּעֵת בִּגְרוֹנִי – אֵין לִי מָנוֹס
זֶה סְתָיו סָמִיךְ מְאֹד.

אַל תִּטְעוּ בִּי

גַּם כָּעֵת כְּשֶׁרוּחַ מְתוּקָה חוֹלֶפֶת בִּי,
נִשְׁמָתִי עוֹדֶנָּה שְׁרוּיָה בַּאֲפֵלָה
וְשִׁירַת הַשֵּׁדִים הַמְּחוֹלְלִים
וּשְׁאוֹנָם מְהַדְהֲדִים בָּאֳזָנַי –
מוֹתִי מוֹתִי.