נעים להכיר, ציפי הראל
ציפי הראל, ילידת 1959, רמת גן. בוגרת פילוסופיה ופסיכולוגיה לתואר ראשון וסוציולוגיה לתואר שני; שוחרת אסתטיקה, הרמוניה וחיבור של חומר וצורה. עוסקת בעריכה ובעיצוב גרפי. ספריה: "קווים ונקודות" (עמדה, 2021), "יללות ונביחות" (פיוטית, 2019), "איך זה שהמים שקטים" (פיוטית, 2017).
למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
הכתיבה היא הנישה הפרטית שלי בעולם. הדרך שלי להתבונן עליו ועל עצמי, מבחוץ ומבפנים. במושגים שלי, הכתיבה אינה רק אפשרות ביטוי אלא היא תהליך משולב של ביטוי וגילוי, גילוי וביטוי. דרך הכתיבה אני מגלה. דרך הגילוי אני כותבת.
באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?
כבר בבית ספר יסודי הכרתי ביכולת הביטוי שלי בכתב, הן בהרגשה והן במשובים, בין השאר, כשכמעט כל חיבור שכתבתי בשיעורי חיבור (כן, פעם היה מקצוע כזה) לווה בפסיקת המורה: "חיבור יפה" ולצידה התוספת המוֹרית-האולטימטיבית: "אך את מסוגלת ליותר". משפט שאולי בסופו של דבר, להבדיל מההתמקדות ב"פוטנציאל", הוביל אותי להכיר ולהוקיר את הקיים-היש-העכשיו, ולבטאו הן בכתיבה והן בצילום, אהבתי האחרת. בגיל ההתבגרות והלאה הכתיבה התגבשה לדרך התבוננות והבעה.
"אֶת שִׁירִי הָרִאשׁוֹן כָּתַבְתִּי / עַל סַפְסָל / בְּגַן הַקּוֹפִים. // בְּיַלְדּוּתִי נָהַגְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן / בַּצַּבִּים, בְּמֶשֶׁךְ יָמִים עָקַבְתִּי / אַחַר גְּדִילַת הָרֹאשָׁנִים / וְחִכִּיתִי שָׁעוֹת / לִרְאוֹת אֶת הַטַּוָּס / פּוֹרֵשׂ אֶת מְנִיפָתוֹ. // לִפְנֵי כְּשָׁנָה חָזַרְתִּי לַגַּן – / שׁוּם קוֹף כְּבָר לֹא מְחַכֶּה, וְאֵין חַי / אַחֵר שֶׁיַּזְכִּיר, שֶׁשִּׁירִים / אֵינָם מְמַהֲרִים / לְהִתְבַּגֵּר. // אַךְ הַנּוֹף נוֹתָר יָרֹק, וְהַתַּצְפִּית / פְּתוּחָה לְכָל עָבָר – / שֶׁלֶט עֵץ מְסֻגְנָן הֶחְלִיף שֶׁלֶט פַּח / וְהַשֵּׁם נִרְאֶה כָּעֵת בְּבֵרוּר: / ע"ש הַמְּשׁוֹרֵר, גַּן שָׁאוּל."
באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?
חלקים ממני הם ודאי "סופרת" ו"משוררת", ועדיין מרגיש לי הרבה יותר נוח להתהדר בשמות עצם שהם גם פעלים: יוצרת. כותבת. מהם אני רווה נחת. וגם כאן ייטיב השיר להעביר:
"הַבִּיוֹגְרַפְיָה שֶׁלִּי מֻרְכֶּבֶת / מֵחֲלָקִים / יַלְדָּה צִפּוֹר / חֶלְקֵי / אִשָּׁה עוֹפֶרֶת / מְשׁוֹרֶרֶת עַל קַו שֶׁבֶר: / לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת גְּדוֹלָה מִמֶּנִי // רוֹצָה לִהְיוֹת שְׁלֵמָה."
איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?
אני צריכה מקום שהוא "כולו שלי". לשם כך הקציתי לעצמי חדר קטן בקצה הבית. חדר חמים עם חלונות גדולים, וילונות מתקרה עד רצפה והרבה תמונות שאני אוהבת. אני כותבת רק מול מחשב. ההרגל הזה כבר מושרש כברירת מחדל של תאי המוח. מעדיפה לעבוד על מחשב נייח עם מסך גדול. המחשב הנייד משמש רק בנסיעות או בפגישות. בחדר שינה יש לצידי תמיד מחברת שבה, כבימים עברו, אני עדיין משרבטת בכתב יד רעיונות או הבזקי מחשבה שעולים באקראי בזמן מנוחה או לפני השינה. בה נולדים הרבה מהרעיונות שאחר כך עוברים למחשב ומעובדים. ברכב, אני שוכחת כהרגלי להשאיר דפים, אז רעיונות רבים שעולים בזמן נהיגה נכתבים על כרטיסי חנייה או על קבלות של תחנות דלק.
מה או מי גורם לך השראה?
כמעט כל דבר שיוצא מתחום הברור מאליו, המוכר והידוע, שמבזיק נקודת ראות חדשה או נוגע ופוגע במרכז הבטן יכול להוות השראה. סרטים, טקסטים ספרותיים, יצירות אמנות, מראות יומיומיים, מפגשים עם אנשים, משפטים אקראיים. מובן שזה תלוי עד כמה אני מוכוונת באותה נקודת זמן לקלוט את המסרים. כלומר ההשראה עצמה היא לרוב תולדה של גירוי חיצוני עם מצב מנטלי פנימי.
האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך את מפתחת הלאה?
הדמויות עצמן הן לרוב הבסיס והמקור להשראה, אולם כתיבת הסיפור מתחילה מהעלילה, מההתרחשות. תוך כדי כך גם מתגבשת ומתבהרת הדמות.
איך את בונה את השירים שלך? האם את כותבת במכה אחת/כמה איטרציות?
יש ויש. רוב השירים והסיפורים הקצרים נכתבו במכה אחת, אבל תמיד לאחר מכן הם מעובדים ומלוטשים. ישנם שירים שנולדים מתוך רעיון או משפט מסוים ונבנים בצורה מחושבת ומכוונת יותר. אלו שתי צורות כתיבה שונות ומובחנות זו מזו. כל אחת סגולותיה והנאותיה.
איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
אני חוזרת והופכת בטקסט, בין אם שיר ובין אם פרוזה, ימים על ימים. נעה ונדה בין מה שעובר אצלי בפנים לבין מה שנראה ומתקבל בחוץ. השאלה אם טקסט מוכן אינה קשורה רק לטיבו של הטקסט, לעיבודו, לניקויו ולדיוקו, אלא גם למידת הרוויה שלי ממנו. ורק שם, בנקודה כלשהי שאין לה מדד קבוע או בר-הגדרה, אני מוכנה לשחררו ממני והלאה. אולי המילים הבאות משקפות משהו מהחוויה.
"לִכְתֹּב פְּרוֹזָה בֶּעָבָר / פָּשׁוּט, וְשִׁיר בְּהוֹוֶה מְמֻשָּׁךְ – / לִשְׁאֹף אֶל הַתַּמְצִית / שֶׁל מִלָּה אַחַת, הַמִּשְׁתַּחְרֶרֶת / עִם נְשִׁיבַת הָרוּחַ. // לְהִתְפַּשֵׁט אֶל סְבִיבוֹתַי, / לְהִתְכַּנֵּס / לְתוֹךְ עַצְמִי – / לְהִזְדַּקֵּק כְּדֵי מַהוּת / הַנְּשִׁימָה."
אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
בכנות, אינני לוקחת יותר מדי סיכונים. מאוד נוח לי במקום הבטוח. זה כמובן עניין של התפתחות, של מוכנות ושל בשלות. ואני מזכירה זאת לעצמי גם בכתיבה.
"אֵינֵךְ צְרִיכָה לִטְעֹם / אֶת הָאֶבֶן / וְלֹא לְהִכָּווֹת עוֹד בָּאֵשׁ / אַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת שֶׁגַּם אֲוִיר / הוּא חֹמֶר – – // רַק תְּנוּדוֹת הָרוּחַ, מוּל / הַפַּחַד הַמְּשַׁתֵּק, עוֹשׂוֹת אֶת הַהֶבְדֵּל / בֵּין חַי לְדוֹמֵם // לְעוֹלָם לֹא תֵּדְעִי / אֵיךְ מַרְגִּישִׁים הַמַּיִם / אִם לֹא תִּכָּנְסִי / לְעֹמֶק הַחַיִּים".
למעשה, המענה על השאלון הזה הוא עבורי סוג של "סיכון", אבל כזה שמרגיש שישתלם. על בטוח! 🙂
מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור?
הכול! אני מכורה לדרך ומאוהבת בתהליך – על כל שלביו. הכתיבה, העריכה, בחירת הטקסטים, ניפוי טקסטים, סידור וארגון השירים או הסיפורים, מבנה הספר ברמה התוכנית וברמה הצורנית, העיצוב על כל דקויותיו, וכמובן, המעטפת – הכריכה. באופן אירוני, החלק הכי פחות מסעיר בתהליך המעורר והממלא של הוצאת ספר הוא הסיום. כן, הספר המוגמר הוא אומנם סיפוק גדול והתחלה חדשה לספר עצמו, אבל גם סופו של תהליך חווייתי עוצמתי.
על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?
כרגע יש שלושה פרויקטים "פתוחים". שני ספרי ילדים (פעוטות) שכבר אויירו על ידי מאיירת נפלאה שאני עובדת איתה, וספר פרוזה (סיפורים קצרים). באופן מעשי אני יכולה להתרכז ולהתמקד רק באחד. התוכנית היא להוציא את ספר הפרוזה בשנה הקרובה, אך אין לדעת אם לא יהיה זה לבסוף אחד האחרים שיגנוב את הבכורה.
מה את עושה כאשר את לא כותבת?
אני ברת מזל לעסוק בכל התחומים הסובבים את עולם הכתיבה וההוצאה לאור: עריכה, ניקוד, עימוד, עיצוב גרפי ועד הבאה לדפוס. עבודה, שמעבר להתעסקות עם התכנים על מגוון העבודות הטכניות לכאורה, מאפשרת לי להכיר מקרוב עולמות פנימיים של יוצרים. זוהי מתנה גדולה. ואולי עוד יותר אני בת מזל לעבוד עם כמה מו"לים נפלאים, אנשי אמת, שאהבת הספרות, השירה והאדם היא בנפשם ובהווייתם.
על מה את עובדת עכשיו?
כרגע על הפרק קובץ סיפורים קצרים בשם "הגשם אינו ממציא סיפורים" שמכנס כמה סיפורים בעלי קו משותף כלשהו "תחת מטרייה אחת". אמנם פרסמתי מספר סיפורים קצרים בבמות שונות, אך יהיה זה ספר הפרוזה הראשון שלי שיראה אור, אחרי שלושה ספרי שירה. מתרגשת לקראתו מאוד.
תגובות