close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, ניצה קרן

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 08.11.22

    ניצה קרן, חוקרת ספרות נשים. מנחה סדנאות קריאה וכתיבה לקהל שוחרי תרבות. ספריי: "כמה מלים על הכתיבה" (מופ"ת, 2003); "כיריעה ביד הרוקמת – נשים כותבות והטקסט ההגמוני" ("פרשנות ותרבות", בר אילן, 2010); "מכשפי השבט – אובות פואטיים וידעונים ספרותיים" ("פרשנות ותרבות", כרמל, 2020).


    למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

    הכתיבה, לסוגיה וסוגותיה – כתיבה ספרותית (שירים, סיפורים) עיתונאית (רשימות ביקורת) ומחקרית (מסות ומאמרים), היא בעבורי צורך קיומי. תוך אימוץ הביטוי המקובל בשפה האנגלית לפועל להתפרנס – make a living, ובתרגום מילולי של הביטוי, זאת הדרך שלי להתקיים (לא להתפרנס). אם כי באופן עקיף וזניח לחלוטין (וברמה של דמי כיס) אפשר לומר שאני גם מתפרנסת מן הכתיבה, באמצעות מפגשי קוראים, הרצאות וסדנאות לכתיבה וקריאה.

    למעשה כל חיי מרוכזים סביב קריאה וכתיבה, בעיקר כתיבה של אחרים ולמעשה אחרות, שאחר מאפייני כתיבתם וכתיבתן אני מתחקה בתוקף התמחותי האקדמית.

    איני כותבת ברצף אלא בפאוזות ולסירוגין, והדבר מתבטא גם במבנה הטקסטים – פיסות פיסות המצטרפות לשלם בעל אופי קולאג'י. בשנות לימודיי לתואר שני (במסלול לכתיבה ספרותית שבאוניברסיטת בן גוריון) כתבתי באינטנסיביות. אחר כך פניתי ללימודי תואר שלישי (במחלקה למגדר בתוכנית הבינתחומית באוניברסיטת בר אילן) והתמקדתי בעיקר בכתיבה של נשים. ולאחרונה ובאופן שהפתיע אותי התגבש במוחי איזה סיפור שהתעקש לכתוב את עצמו, מעין אירוע שרק בדיעבד הבנתי את השלכותיו על מהלך חיי, כמו הגיח מנבכי הזיכרון ודרש לעלות על הכתב ולקבל תוקף. זה היה כנראה הזמן הנכון, כשאני פנויה ממחויבויות והתחייבויות באשר הן, לספר את הסיפור שלי. וכך עד שתשומת לבי תוסט לעניין אחר, וכך הלאה.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?

    אני מניחה שגיל תיכון הוא פרק הזמן שבו התברר לי שזה הכיוון, במובן מסוים הודות למורות ששיבחו את כתיבתי, אם כי כתולעת ספרים מובהקת אני מניחה שזה היה תמיד הנתיב המסומן. בשלב מסוים חשבתי על עיתונאות והיו לי אפילו ניסיונות זניחים באולפן הטלוויזיה, אבל בסופו של דבר הבנתי שתקשורת אינה הייעוד.

    באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?

    איני רואה בעצמי לא סופרת ולא משוררת אלא אדם כותב/ אישה כותבת, לעתים שירים, לעתים סיפורים, לעתים רשימות ביקורת, מסות או מאמרים על ספרים שכתבו אחרים, וכיוצא בזה. אין אצלי הפרדה דיכוטומית בין התחומים/ התדרים השונים, ולעתים יש זליגה ביניהם (באופן שלעתים מקשה עליי אקדמית).

    איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?

    אני כותבת בחדר האינטימי שלי, על המיטה, ואז עוברת למחשב שנמצא בחדר הספרייה הסמוך, מקלידה, משכתבת וחוזר חלילה.

    מה או מי גורם לך השראה?

    מקורות ההשראה שלי רבים ומגוונים – שירים מספקים לי לעתים קרובות השראה. לעתים משפט מסוים ברומן ואפילו בטקסט עיוני יכול לשמש כנקודת מוצא לכתיבה. נוף יכול לשמש כמקור של השראה. מספר שנים התגוררתי בערד והנוף המדברי היבש, הבראשיתי, ניכר בבירור בטקסט פואטי אחד שכתבתי ולא היה יכול להיכתב בשום מקום אחר. סדרות טלוויזיה יכולות גם הן לשמש כהשראה. כך למשל סדרה שראיתי לא מכבר בשם "החיים עצמם" (This is Us) והחזירה אותי לשנות השישים / השבעים, מלחמת וייטנאם, מרד הסטודנטים והשנים הסוערות בירושלים, היתה בעבורי מקור של השראה. לעתים אפילו טקסט עיתונאי יכול לספק כיוון. כך למשל מדור לא פואטי בעליל בעיתון "הארץ", "שואלת בשביל חברה", הצביע בעבורי על שיחת בנות כאמצעי לכתיבת סיפור באופן שיש בו כדי למתן את נטייתי הטבעית לרומנטיקה.

    מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?

    אני לא מתעקשת לכתוב ולא מאלצת את עצמי אלא נענית לצורך שעולה מתוכי. הכתיבה עצמה מסבה לי עונג, בעיקר בשלב שבו המלים מסתדרות בסדר הנכון.

    האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך את מפתחת הלאה?

    הכתיבה מתחילה בדרך כלל מאיזו שהיא התרחשות, אירוע שמתגבש סביבו סיפור, לעתים משפט מסוים שבעקבותיו נכתב משפט נוסף וכך הלאה, כשהתחושה היא שהדברים כותבים את עצמם.

    איך את בונה את השירים שלך? האם את כותבת במכה אחת/כמה איטרציות?

    הכתיבה הראשונית נכתבת בפעם אחת, על פי רוב, ואחר כך הדברים עוברים שינויים, לעתים משמיטה, מוסיפה או מחדדת, משייפת, מדייקת, ממירה מלים מסוימות באחרות.

    איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    כיוון שאני אדם חסר סבלנות, פעמים רבות אחרי שטקסט נשלח בתחושה שהדברים הגיעו לכלל סיום, אני מגלה שהקדמתי לברך על המוגמר. וכך באופן פרדוקסלי לעתים אני מברכת על טקסט החוזר אליי למקצה שיפורים, ושמחה שהדברים לא התפרסמו בגרסתם הראשונית.

    אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?

    בראש הרשימה וירג'יניה וולף ("אל המגדלור", "הגלים") ועמליה כהנא-כרמון ("וירח בעמק איילון", "למעלה במונטיפר"), ביצירותיהן נתקלתי בשנותיי הראשונות באוניברסיטה והוקסמתי. כמי שהריאליזם לסוגיו לא היה אף פעם חביב עליי, שמחתי לגלות שיש אופציות אחרות, פיוטיות יותר, ואפילו בספרות העברית, אורי ניסן גנסין ("אצל"), למשל. התרשמתי עמוקות מכתיבתה של טוני מוריסון ("חמדת"), אך איני יכולה לטעון שיש לה השפעה על כתיבתי. כך לגבי רונית מטלון ("קול  צעדינו") שאני מעריכה מאוד את כתיבתה אך אין לה כל זיקה לכתיבתי.

    סופר נוסף שאני מבקשת לציין בהקשר זה, עמוס עוז ("סיפור על אהבה וחושך", "עד מוות"), שאותו ליוויתי כעוזרת הוראה מספר שנים, והשפיע על כתיבתי גם ישירות, בתמיכה ועידוד.

    על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?

    אני מתמרנת בדרך כלל בין מספר פרויקטים, מסיימת אחד, פונה לאחר, וחוזר חלילה. גם ספרים אני נוהגת לקרוא במקביל.

    מה את עושה כאשר את לא כותבת?

    כשאיני כותבת אני קוראת. לעתים בעקבות הקריאה עולים רעיונות לכתיבה. למעשה כך מתנהלים חיי – קוראת וכותבת.

    על מה את עובדת עכשיו?

    אני עוברת על מספר טקסטים שכתבתי לאחרונה, מוסיפה, מלטשת, ובמקביל עוברת על חומרים ישנים ומנסה לגבש את הדברים ליצירה אחת. במקביל אני חוזרת למאמרים או מסות שנזנחו ומנסה לעדכנם או לבנות אותם מחדש.

    ניצה קרן
    ניצה קרן

                                       

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 2
    • 1

    תגובות


    1 תגובות על “נעים להכיר, ניצה קרן”

    1. דפנה חיימוביץ' הגיב:

      קראתי בעיון את הריאיון עם ד"ר ניצה קרן, אשר החכים וריתק אותי. חשתי הזדהות עם חלק נכבד מדבריה, לרבות הגישה המציינת את הקשר ההדדי בין הקריאה והכתיבה. תודה!

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    תמונה בשחור לבן

    חנה קב רוט
    בְּפֶתַח הָאֹהֶל עוֹמֶדֶת אִשָּׁה יָפָה, דַּקַת גִּזְרָה פָּנֶיהָ גְּלוּיוֹת וְנוֹהֲרוֹת שַׂעֲרָה...

    אֵשׁ זָרָה

    אפרת קוזין
    שְׁנֵי נֵרוֹת קֹדֶשׁ בָּעֲרוּ אָז בְעֵינֶיךָ בְּלֵיל חֹרֶף אֶחָד וּמִתּוֹכָן קָרָאתָ:...

    טנא ביכורים

    מערכת סלונט
    "לא יכולתי לרשום את זה בתיק" | אורית קלופשטוק | עריכה:...
    דילוג לתוכן