close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, נועה שקרג’י

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 17.03.21

    נועה שקרג’י, משוררת, עורכת וחוקרת. כותבת דוקטורט במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית על המדיטיזציה של הספרות בעידן הדיגיטלי, ומנהלת שותפה של מקום לשירה. ספר שיריה “חותמת חום” ראה אור בשנת 2017 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. עורכת “מעלה” כתב עת לביקורת ספרות. ערכה ספרי שירה, וכן עורכת שותפה של אנתולוגיות השירה “קרבת מקום” (ידיעות ספרים, 2011), “מחאת כפיים” (מקום לשירה, 2014) ו”מילת הכבוד של הרחוב – עיונים בשירת רוני סומק”.


    למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

    אני לא יודעת. הכתיבה באה מהמקום שאני לא יודעת, הרבה מאחורי העיניים.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?

    כשהייתי בת שבע סבא שלי נפטר ואחותי קנתה לי את היומן הראשון שלי, אלבום אדום עם קווים ירוקים שהפך להיות ראשון מבין רבים. בערך בגיל 15 השירה הפכה לפרץ אינטנסיבי בזכות ארבעים דקות קריאת השירה באוטובוס בכל בוקר וצהריים בדרך לבית הספר.

    באיזה עיניים את רואה היום את שיריך/כתביך הראשונים?

    כנשל.

    קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?

    קחו אותי אתם! אין לי יום כתיבה טיפוסי.

    איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?

    סביבת העבודה היא לא מקום פיזי. היא מקום שנמצא בתוך הגוף הפיזי ומעבר אליו ולעומקו. מקום שהוא סביבת העבודה בכל מקרה ובכל פעולה, וברגעים שהסביבה הזו מצליחה לתפוס את מלוא גודלה, יש כתיבה.

    מה או מי גורם לך השראה?

    שיחה טובה. חברות. רוח. ברושים. שדרות. הרפתקאות. כל מה שפרא. מסירות נפש. אמא שלי.

    מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?

    רעש.

    על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?

    הרבה, תמיד לפחות 5-6, סכין מתחדדת בירך אחותה.

    כמה אנשים רואים את הטקסט לפני הפרסום? מי הם? למה?

    שניים או שלושה. חברי למסע.

    איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    כשאין בי יותר היסוס או מחשבה לגבי העולם אליו הטקסט הולך. כשכל מגע נוסף בטקסט יפגע בפנים שלו.

    מה היא רשימת הקריאה שלך של ספרים שכל אחד צריך לקרוא?

    אין כזו רשימה. קריאה היא כמו אכילה בשבילי – יש תקופות, יש שיגעונות, יש מסורת וגעגועי תמיד אליה, יש דיאטות, לפעמים רק מה שעדיין מריח מהאדמה ולפעמים רק את החרוך ביותר. קריאה היא מה שנמצא בידיים, מה שנעזב הפוך, סעודת שאריות מהרחוב, זלילות, מה שאני מקווה לקרוא, לא שום דבר קבוע – ואם אני ניגשת אל מה שהתקבע, אני לרוב ניגשת אליו רק כשנוצר בנינו קשר שהוא לא מתוך החובה.

    כמו מי היית רוצה לכתוב?

    כמו נועה שקרג’י.

    על מה את עובדת עכשיו?

    על ספר שירים.

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    פְּגִישָׁה

    בת-עמי סביון
    כְּשֶׁהָיִיתִי בְּמֵמַד הַזְּמַן הָיִיתָ בְּמֵמַד הַמָּקוֹם וּכְשֶׁהָיִיתִי בְּמֵמַד הַמָּקוֹם הָיִיתָ בְּמֵמַד...

    טרור, חלומות ואהבה

    שי מרקוביץ'
      זוכת פרס נובל האלטרנטיבי היא מאריז קונדה, סופרת בת 81...

    הנון-קונפורמיסט – אלברטו מורביה

    שי מרקוביץ'
    קצת מביך להודות, אבל עבור חלק גדול מהקוראים שגדלו בשנות ה-90,...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית