close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, מעין רוגל

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 31.10.17

    מתי כתבת את הסיפור הראשון?

    האגדה מספרת שאת הסיפורים הראשונים שלי הכתבתי להורי לפני שידעתי לכתוב. בבית הספר היסודי כבר שלחתי שירים לעיתוני ילדים ולפינות בטלוויזיה. בגיל 12, בשיעור ספרות, כתבתי את הסיפור הראשון שהיתה בו ממש מחשבה עלילתית מובנית.

     

    באילו עיניים את רואה היום את שירייך הראשונים?

    אתייחס לסיפורים שפורסמו, ולא לאלה הממש-מוקדמים. התחלתי לפרסם פרוזה בסביבות גיל 20 בכתבי עת. הסיפורים הראשונים שלי היו קטנים, מופשטים מאוד, שירפרוזה. אני חושבת שהיתה לי בהם חירות שיש רק בתחילת הדרך. אני אוהבת אותם כיום בגלל החירות הזו.

     

    האם את כותבת במכה אחת?

    סיפורים קצרים – לפעמים. תלוי בסיפור. רומנים ונובלות, מובן שלא. יש לי תהליך כתיבה ממושך. מסתבר שאני עובדת על ספר בין שלוש לחמש שנים. אחרי שהכול מוכן, ואחרי שזרקתי אי אלו עשרות עמודים, הם נכתבים בשטף של כמה שבועות.

     

    יש קטבים בכתיבתך? ירושלים-ת”א; שמן-רזה; שחור-לבן?

    הקטבים מסקרנים אותי בהקשר הרגשי. אני אוהבת לכתוב את הקטבים הרגשיים של הדמויות שלי.

     

    את מתקנת הרבה?

    אני משתכתבת. מהשלב של נשיאת הבוץ מהנהר ועד שיש ספר שלם ומוגמר, יש המון עבודה ועיבוד. המון. שנים. עד שזה מדויק ומזוקק.

     

    איך מופיע דימוי בשיר שלך?

    הדימויים מופיעים בסיפורים שלי כשאני זקוקה להם, כשאין לי דרך אחרת, פשוטה או מדויקת יותר, לתאר דבר מה. בדרך כלל, אם כתבתי איזה דימוי או מטאפורה סתם כי עפתי על עצמי, הם כנראה יירדו בשלבי העריכה.

     

    אומרים שסופר כותב כל חייו אותו סיפור. איך זה בשירים?

    אני חושבת שכל חיי אני עוסקת בחקירה ובכתיבה, ובבחינה של המירווחים, החללים הריקים, כביכול, שבין דברים, זמנים, אנשים, זיכרונות. זו הסיבה שגם בחרתי לקרוא להוצאה העצמית שלי ‘מירווחים’. אני מסוקרנת ונמשכת ומאוימת ממה שנמצא ואינו נראה, אינו ידוע, נדמה לנו שאינו שם כלל. מה קורה כשמישהו נעלם, מה קורה כשאנחנו לא מסתכלים, מה קרה במקומות שאנחנו לא זוכרים. הדבר הזה מופיע כמעט בכל דבר שאני כותבת.

     

    מי הם גיבורייך הגדולים בשירה?

    סירקה טורקה, ט. כרמי, שרון אס, נורית זרחי, יונה וולך, דליה רביקוביץ’, ליאת קפלן, אבות ישורון, טל ניצן, אלחנדרה פיסארניק.
    ויש עוד.

     

    את משתמשת בחלום כקונטרפונקט למציאות?

    החלומות מבחינתי הם עולם שלם. הם כלי לכתיבה, הם שיחה עם הכתיבה, הם זמן עבודה ופיתוח לסיפורים, הם עולם נפרד שאני מבקרת בו. יש לי שיחה עמוקה ומורכבת עם עולם החלום שלי.

     

    מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים?

    יש לי גיבורות שונות וגיבורים שונים בכל סיפור וטקסט. בספר הבא שלי, שאוטוטו יוצא לאור, בפעם הראשונה, אני הגיבורה.

     

    איך היית מתארת את העברית שלך?

    העברית שלי משתנה בהתאם לסיפור שאני מספרת. אני אוהבת להתאים את השפה, לשנות אותה, לדייק אותה לכל סיפור וסיפור.

     

    את מרגישה נוח לכתוב מנקודת מבט מרוחקת?

    אני מאמינה שנקודת מבט, כמו משלב שפה, או בחירת זמנים או מבנה סיפורי, היא כמו מברג. צריך לבחור את הכלי הנכון לכל מטרה ולכל בורג. אני בוחרת את הכלים שלי באופן שונה בכל סיפור, ומקדישה הרבה מחשבה ובדיקה לנושא הזה.

    את נאחזת בילדות-בנעורים-בבגרות? באיזה מהם?

    אני לא נאחזת, אלה הגיבורים שלי שיש להם עניינים לא פתורים.

     

    האם את ממשיכה מסורת או שוברת?

    ממשיכה, ושוברת, ומותחת גבולות של מסורות.

     

    את חולמת מה שאת הולכת לכתוב מחר?

    אני מניחה שזה מאוד שונה בשירה ובפרוזה. בתקופת כתיבה של ספר – אני קצת חיה בתוכו. כמו איזו נארניה שאני סוחבת איתי לכל מקום וגולשת לתוכה כשאני לא שמה לב.

     

    בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?

    תמיד אהבתי לכתוב, תמיד התעסקתי בכתיבה. אבל רק אחרי פרסום הספר הראשון הבנתי שזו ממש הזהות המקצועית שלי.

     

    איך באות השורות? הן ארוכות? קצרות? יש להן פנים?

    דווקא בתוך הפרוזה אני אוהבת לפעמים לקצץ ולדייק. לפעמים שורה קצרצרה, פרק פצפון, עושים את העבודה הסיפורית הכי טוב.

     

    מה מודגש באמת באורח חייך כיוצרת?

    אני מספרת סיפורים. כלומר – אוספת ואוצרת וגונבת סיפורים בלי בושה. אני שמחה להגיד שכיום חיי סובבים סיפורים, ככותבת, כקהל (קוראת וצופה), וכמפצחת סיפורים של אחרים, כלומר מלווה כותבים באופן ממוקד בתהליכי כתיבה. אני עטופה סיפורים, ככה טוב לי. ואני גונבת בלי בושה פיסות מסיפורים, זיכרונות של אחרים, כל דבר שאני רואה. (חבריי יודעים זאת היטב).

     

    עם איזה משורר היסטורי היית רוצה לדבר?

    יש לי איזושהי יראה עמוקה מכל כותבת או כותב שאני מעריכה, חיה או מת. אני חוששת בכנות שאשב מולם ולא יהיה לי מושג מה לשאול, וודאי אלהג במרץ רב. אני גם לא בטוחה שכל הסופרות והמשוררים המבריקים הם אנשי שיחה טובים במיוחד. אבל הייתי שמחה להיות עדה לתהליך היצירה של אלו שאני אוהבת במיוחד, להיות בצד השני של הטלפון או של כוס הבירה כשהם מתלבטים לגבי המהלך הבא של העלילה. יותר ממה שמעניין אותי לשמוע על יצירות שכבר נכתבו, וכבר עברו תהליך של עיבוד והרחקה, אני מסוקרנת לגבי תהליכי יצירה של כותבים אחרים, כשהם נמצאים בשיאם המבורדק.

     

    במה את עסוקה עכשיו?

    אני עסוקה בבנייה של סדנה חדשה שמאוד מסעירה אותי, על הנושא של סיפורים שחוצים את הגבול שבין בדיון ומציאות. שמה ‘אל תוך מאורת הארנב’ והיא תתקיים במרכז טיוטות החדש של סמינר הקיבוצים  http://www.smkb.ac.il/writing-n-reading-workshops/Rabbit וגם נמצאת בשלהי העריכה והעיצוב של הספר החדש שלי ‘גם קופים נופלים מעצים’ שצפוי לראות אור בחודשים הקרובים מאוד.

    איך את מרגישה ביחס לאגודת הסופרים?

    אני לא חברה באגודת הסופרים ולא מספיק מכירה את פועלה כדי לחוות דעה.

     

    שאלות נוספות לבחירתך:

    מי השפיעו עליך?

    אני צורכת סיפורים ללא הרף, ספרים, סדרות, סרטים. הרשימה של הכותבים והיצירות שמשפיעים עלי ומסעירים אותי היא אינסופית, ומתארכת מיום ליום. וגם משתנה בהתאם למצב הרוח, לטקסט שאני עובדת עליו, לרעיון שסוחף אותי. היום אני מושפעת מדן פוגלמן, התסריטאי והיוצר של הסדרה ‘החיים עצמם’ (This is Us).

     

    מה את עושה חוץ משירה?

    הקריירה שלי סובבת את הסיפורים והכתיבה. אני מרצה, מנחה סדנאות כתיבה, מלווה כותבים, כותבת ומפתחת חוויות סיפור אימרסיביות. כשאני לא עושה את כל אלה אני מבלה עם בתי, מתאמנת באומנויות לחימה, ומתנדבת בעמותת קרן דולב לצדק רפואי.

     

    מאיזה סגנון כתיבה את מנסה להתרחק?

    גם ככותבת וגם כקוראת יש ז’אנרים וסגנונות שאני נמשכת אליהם יותר, אבל אין סגנונות שאני במובהק מתרחקת מהם. אני סקרנית לגבי כל ז’אנר, כל סגנון כתיבה. מהסבוכים והפואטיים והפילוסופיים ביותר ועד לספרי טיסה. לכל סגנון וז’אנר יש את החוקיות שלו, את הכוח שלו, את המורכבות ואת מרחב הפעולה שלו. כל ספר שלי עד היום היה בז’אנר אחר. אני מאחלת לעצמי שאוכל להמשיך ולחקור ולנדוד בין סגנונות ובין ז’אנרים ולספר כל סיפור בסגנון ובז’אנר שמתאים לו. ומאחלת לעצמי שאוכל לקרוא ולהכיר ולחוות מגוון רחב ככל האפשר של סגנונות וסיפורים.

     

    איזה 3 טיפים היית נותנת ליוצר מתחיל?

    • לא לבקר את הכתיבה תוך כדי כתיבה. להפריד בין קול המבקר וקול הכותב. כל יצירה חדשה נובעת מתוהו. כדאי לתת מרחב מכבד לתוהו.
    • לקרוא המון. לקרוא באופן מכוון. לקרוא כחלק מתהליך הכתיבה.
    • לא להוציא לעולם ספר לאור מבלי שעבר עריכה ספרותית. העורך הוא קו ההגנה האחרון שלנו, הסופרים, העורכת היא זו שתדע לומר לנו אם מה שיש לנו בראש זה מה שבאמת כתוב על הדף. ואם לא – איך לייצר זהות בין השניים.

     

     

    מערכת סלונט

    מעין רוגל - סופרת ותסריטאית. כתבה שני ספרים: "היינו יכולות לנסוע" - הוצאת כרמל, 2011; "יער" - הוצאת מרווחים (הוצאה עצמית), 2016.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 1
    • 0
    • 0
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    אני זוכרת מה זה להיות צעירה

    רבקה-תפארת חקק
    אֲנִי זוֹכֶרֶת מַה זֶה לִהְיוֹת צְעִירָה אֲנִי זוֹכֶרֶת מַה זֶה לֶאֱהֹב...

    חגית

    מיכאל רייך
    חגית אהבה לצאת לַמִּרְעֶה. די בציוץ אחד הרועים לעת שחר, וכבר...

    ריח

    חנה קב רוט
    מרגע שהחליט חש איזו התרוממות רוח, נמלא מרץ והכין את עצמו...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית