נעים להכיר, לילך גלבוע
לילך גלבוע, בת 49, תושבת חדרה, נשואה ואימא לשני ילדים גדולים, בעלת תואר B.A בספרות ותואר M.A בלשון עברית עם התמחות בעריכה לשונית, מנחת סדנאות כתיבה למבוגרים, לבני-נוער ולבעלי צרכים מיוחדים. מורה ותיקה המכינה לבחינת הבגרות בלשון עברית בתיכון "הדמוקרטי בחדרה" ועורכת לשון וספרות. לאחרונה יצא לאור ספר שיריה הראשון "לצוף על מי האגם" בהוצאת אוריון ובעריכת שלומי חסקי. ספר ייחודי בעולם השירה המלווה בצילומי טבע שצילם אביה גלעד גלבוע. הריקוד הלירי בין עולם הטבע לעולם השירה משאיר חוויה רגשית ואסתטית.
למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
הכתיבה לעתים פורצת ממצוקה רגשית שאי אפשר להביע באופן מדויק בשום דרך אחרת. לעתים מרגשות מוקצנים כמו אהבה, כאב או כעס, ולאורך השנים עם ההתבגרות, למדתי גם לכתוב את היומיום בלי להזדקק לדרמות גדולות כמקור השראה.
באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?
אני כותבת מגיל צעיר מאוד, הטקסט הראשון שאני זוכרת היה אי שם בכיתה א' או ב' על חתול קטן ששרט אותי למרות האמון שנתתי בו. עיקר העיסוק בכתיבת שירה החל בגיל התיכון. לא באמת ידעתי שאני יודעת לכתוב עד שהתחלתי לפרסם את השירים שלי בפייסבוק ולקבל תגובות נלהבות. לפני כן לא הראיתי לאיש את השירים, גם לא לבני משפחתי.
באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כמשוררת?
עד היום אני לא בטוחה שזה התואר המתאים ומעדיפה לשמור אותו למשוררים הגדולים. מאמינה שאין תארי אינסטנט, זה נקנה לאורך שנים רבות של פעילות בתחום והכרה ציבורית ותרבותית.
איפה את כותבת? תארי לנו את סביבת העבודה שלך.
בעבר במחברות, היום בפתקים בטלפון הנייד ואחר כך מעבירה למחשב. לעתים אני חוזרת למחברות בסדנאות כתיבה שאני מצטרפת אליהן כדי לא "להחליד" ולהתפתח כל הזמן.
איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
אני כותבת שירה קצרה בעיקר, הטקסט מוכן די מהר כשהוא יוצא הוא פשוט נולד בזמן, עם כל האצבעות במקומן ובמשקל תקין. בדרך כלל די בהיר לי ונהיר לי מה אני רוצה לכתוב. כמובן, יש שיופים, תיקונים ועריכה אבל היא מזערית.
קבוצת הבקרה שלי היא קבוצת הכתיבה שאני מנהלת בפייסבוק מעל 4 שנים "לילך גלבוע – קבוצת כותבים עט נובע". כשהתגובות שם טובות, מעודדות וחיוביות, אני מאמינה שלשיר יש פוטנציאל. זאת קבוצת בקרה נהדרת ובכלל האנשים שם מוכשרים, מדויקים ומקסימים.
איך את בונה את השירים שלך? האם את כותבת במכה אחת/כמה איטרציות?
כשזה שיר טוב בדרך כלל הכתיבה היא במכה אחת, השיר נולד כמעט שלם, כאילו מוכתב לי ממקור חיצוני כמה שזה נשמע מוזר. השיר בדרך כלל נסוב סביב מטאפורה מסוימת. אוהבת מאוד לשון ציורית.
אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
הסיכון הראשון היה להתחיל לפרסם את השיר הראשון בפייסבוק לפני כשמונה שנים. משם כבר לא התביישתי ונהניתי לפרסם את השירים ולקבל משוב, אבל בשלב הראשון זה היה ממש כמו לצאת מהארון, תחושה של חשיפה לא נורמלית. בסופו של דבר זה בהחלט השתלם ועודד אותי להמשיך לכתוב.
הסיכון השני היה להוציא לאור את ספר השירים שלי "לצוף על מי האגם" בהוצאת אוריון ובעריכת שלומי חסקי. זה היה סיכון כי לא ידעתי איך הוא יתקבל, לא ידעתי אם אני באמת רוצה שכל קרוביי ומכריי יקראו את השירים שלי שחלקם אישיים מאוד וכמובן, לא ידעתי אם ההשקעה הנפשית והכספית תשתלם. הספר מלווה בצילומי טבע שצילם אבי, גלעד גלבוע שחלה באלצהיימר ובעצם מהווה הגשמת חלום גם עבורו ולא רק עבורי. לא הייתי בטוחה עד כמה אני מוכנה לחשוף אותו ואת מחלתו לצד הפרסום של צילומיו שידעתי שבכך הוא היה מעוניין. הייתי צריכה לבקש אישור ממשפחתי שפירגנה בענק וכמובן, שכל העיסוק בתחום הצילומים שלו היה מאתגר מבחינה רגשית. בסופו של דבר התגובות מכל מי שקרא את הספר ועיין בצילומים הן נהדרות ועולות על הציפיות שלי.
אילו ספרים או כותבים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
זה יישמע קלישאה, אבל אני אוהבת את שירת דור המדינה. באלתרמן התאהבתי בתיכון ועד היום הוא גדול המשוררים בעיניי. מאוד אוהבת את שירת רחל ולאה גולדברג, אוהבת גם את נתן זך ועמיחי, את יונה וולך ואת דליה רביקוביץ. בדור הצעיר יותר מתחברת לרוני סומק. אוהבת וכותבת גם פזמונאות ובתחום הזה נר לרגליי הוא יהונתן גפן.
האם ואיך את עושה שימוש כמשוררת במדיה החברתית?
כן, בהחלט, כמו שציינתי אני מנהלת קבוצת כותבים ששמה "לילך גלבוע – קבוצת כותבים – עט נובע" שבה אני מציעה אתגרי כתיבה לכותבים וגם כותבת ומפרסמת בעצמי שירים חדשים שלי. יש לי גם חשבון אינסטגרם שבו אני מפרסמת שירים שלי והקהל שם נבנה לאט אבל בטוח, זה קהל צעיר יותר שאני לא מכירה ונהנית לקבל מהם משוב אוהד, לפעמים גם בפרטי.
אילו תגובות את מקבלת מקוראים?
התגובות מאוד מפרגנות. מעניינות אותי במיוחד תגובותיהם של אנשים שבדרך כלל לא קוראים שירה או חוששים ממנה, היא נתפסת בעיניהם כמורכבת ולא נגישה. תגובות כמו "פעם ראשונה שהצלחתי לסיים ספר שירה" "קראתי בנשימה אחת בלי לעצור" "שירים מרגשים וצילומים מדהימים" "אני מתמוגגת" "נוגע" מרגש" באמת תגובות כל כך מרגשות ונותנות תחושה שמי שבסופו של דבר שם ידו על הספר – נהנה.
מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור?
הוצאתי רק ספר שירה אחד עד כה. כל התהליך היה מלהיב ומרגש. נהניתי מאוד משלב העריכה הספרותית והעבודה מול שלומי חסקי. הרגשתי נוח ותחושה של בית בהוצאת 'אוריון'. מכיוון שהספר שילב צילומי ציפורים היה קצת מאתגר שלב הבחירה של הצילומים, הגרפיקה והעימוד.
מה את עושה כאשר את לא כותבת?
כשאני לא כותבת אני מנחת סדנאות כתיבה למבוגרים, לבני-נוער ולבעלי צרכים מיוחדים, עורכת שירה של כותבים אחרים, מלמדת לשון לבגרות בכיתות י'-י"א בבית הספר הכי "מגניב" בארץ "הדמוקרטי בחדרה" – בית הספר הדמוקרטי הראשון בישראל. מעבר לכך אני אוהבת ליצור עבודות פסיפס, לצלם ולטייל.
על מה את עובדת עכשיו?
עכשיו אני עובדת על סדנת כתיבה שמבוססת על הספר שלי שתהיה בקרוב כנראה, גם בזום וגם פיזית והתחלתי לכתוב ספר שירים נוסף ספציפית לאימהות.
תגובות