close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, לאה צבי (דובז’ינסקי)

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 23.09.18
    לאה צבי (דובז'ינסקי), הוציאה עד כה שלושה ספרים: "לאן נעלם הצחוק של אבא?" (ספר ילדים, הוצאת אופיר, 2010), "שירים" (הוצאת חבר לעט, 2015) ו"אולי יתגלה אגם" (בהוצאת עיתון 77, 6/2017) רבים משיריה ראו אור באנתולוגיות לשירה, עיתונים (הארץ, מעריב) ובכתבי-עת ספרותיים. מנחה, בבית חולים תל השומר, קבוצת נשים הנשואות לנכי צה"ל פגועי הלם קרב ומאמנת אישית.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

    התחלתי לכתוב בגיל צעיר, שירי פורסמו בעלון בית הספר. עדיין לא יודעת אם יש לי את זה.

    בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?

    בחיי שלא זוכרת.

    את מחוברת לילדותך בכתיבתך?

    אני חושבת שבין היתר, יש בהחלט שירים מזיכרונות ילדות.

    באילו עיניים את רואה היום את שירייך/כתבייך הראשונים?

    קשה לי לענות על זה, אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי.

    האם את כותבת במכה אחת?

    לפעמים כן… אפילו הרבה.

    מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים/בסיפורים?

    בנותי, הורי, סבתי, אישי, אני ועוד.

    מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

    לפעמים כאב, געגוע, מחשבות ועוד.

    האם את מסוגלת לא לכתוב?

    לא… חלילה וחס, הכתיבה היא חיי.

    איפה את כותבת?

    בכל מיני מקומות… אפילו הזויים…

    אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

    בלאגן אחד גדול…

    מה או מי גורם לך השראה?

    מצבים, רגעים, קריאה של משוררים… צורך.

    האם כתיבה בסביבה מרעישה אפשרית עבורך?

    למרבית הפלא, כן. אני יכולה להתנתק לחלוטין מהסביבה, לא לשמוע דבר. אפילו במצבי רעש.

    יש לך טקס שאת עושה לפני כתיבה? אמונות טפלות?

    ממש לא.

    איזה מנהגים מגונים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להיפטר מהם?

    חוסר סבלנות, לפעמים, ולפרסם מוקדם מידי. לפעמים ממש “מאבדת” את זה. וזה חבל.

    האם את משתפת אחרים בטקסט לפני הפרסום?

    לפעמים את אישי.

    איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    כשחוזרת אליו שוב ושוב ומרגישה שזהו… אין לי יותר מה לשנות.

    במה את עסוקה עכשיו?

    כרגע רק כתיבה, זנחתי את ההנחיה והאימון, ורק כותבת.

    כמו מי היית רוצה לכתוב?

    ישנן הרבה משוררות שאני מאוד מעריכה, דליה רביקוביץ, יונה וולך, לאה גולדברג, אן סקסטון, אסתר ראב ועוד…

    האם את רואה פנים כשאת כותבת?

    לפעמים כן

    את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

    לצערי זכרוני נפגע עקב גידול בראש.

     

     

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 3
    • 0
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    כָּבָה גּוּפָהּ, כָּבָה לִבֵּנוּ

    הרצל חקק
    הַמְּנוֹרָה נוּגָה. הַמְּנוֹרָה נָגְעָה בַּיִּסּוּרִים. שְׂרִידִים בְּפָנֶיהָ. הַבְּזִיכִים נֶאֱפָרִים. מְדַמְדְּמִים בְּזִכְרוֹנָהּ...

    הנון-קונפורמיסט – אלברטו מורביה

    שי מרקוביץ'
    קצת מביך להודות, אבל עבור חלק גדול מהקוראים שגדלו בשנות ה-90,...

    רִצְפָּה

    גנדי שניידר
    מִתְמַסְטֶל עַד אָבְדַן הַחוּשִׁים. מִשְׁתַּכֵּר עַד אָבְדַן ההַכָּרָה. לְפְעָמִים אֲפִלּוּ מַכֶּה...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית