1. למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
   תמיד אהבתי לכתוב, בין אם הטיוטה נשארה כזו וראתה בעיקר את חושך למגירה, ובין אם לפירוק סערה רגעית, פורקן רגשות ואז בודאי שאינו הולך לפרסום. אני אוהבת את המילה הכתובה, אוהבת שפה יפה ולהוסיף את התיבול שלי לסיפור.
   
2. באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?
   לא מזמן פגשתי את המורה שלי להבעה וחיבור בתקופת התיכון. הוא זכר אותי בבירור, "היית הטובה מבין הבנות". אני עדיין זוכרת הנחיות שהועברו בתקופה מוקדמת עוד יותר, איך ליצור מתח ודרמה כדי למשוך את הקורא. כאמא צעירה היה לי זמן מועט להתמקד בכתיבה, ומעט התוצרים שלי הלכו למגירה. לפני כעשור למדתי כתיבה יוצרת, ושם, לאחר רענון וניעור האבק מהפינות, הבנתי שיש לי את זה.
   
3. באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?
   רק לאחר שהתחלתי לכתוב את הספר, בכלל חשבתי על עצמי כעל יוצרת. ויחד עם זאת מיד תחילת ההליך של עריכה ספרותית ידעתי שהספר הולך לצאת לאור, ושאציג את עצמי כסופרת.
   
4. קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
   יום כתיבה טיפוסי? אין אצלי דבר כזה! כל יום שונה מקודמו ומזה שיבוא אחריו. את הרעיונות לכתיבה אני הוגה בזמן הליכה עם הכלבה, לרוב על שפת הים. הם מתגבשים לכדי מחשבה מוסדרת ואח"כ נותר לי לשפוך את המילים לכתב. את הספר "הוא לא הביט לאחור" הגיתי בנאפולי שבאיטליה, כשנה לפני הוצאתו לאור. הסיפור ההיסטורי כבר התגבש בראשי, והחל להיכתב כפרקים בסדר כרונולוגי. הריחוק והבידוד בעיר זרה סייעו לי להרכיב את סיפור המסגרת ואחר כך כבר יכולתי לעבוד עם העורכת הספרותית.
   
5. איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?
   לרוב אני כותבת בכתב יד, במחברת ייעודית לכל יצירה. לאחר שיש לי את ראשי הפרקים, העלילה, והרקע, מגיע הזמן לעבור למחשב, ואז לרוב אני יושבת עם הלפטופ במיטה. עם כוס הקפה לידי. הכי נוח, מרווח, פורסת את הניירות מסביבי, ממוקדת ומרוכזת – עובדת.
   
6. מה או מי גורם לך השראה?
   ההשראה שלי מגיעה מהטבע. אני יכולה להסתובב עם עיניים פקוחות לרווחה בלי לשבוע מהיופי של הטבע. יצירות מושלמות שאנחנו רק מפריעות להן, עדיף לתת להן פשוט לקרות.
   כשאני בטיול ארוך, חובבת טראקים ארוכים אנוכי, הפשטות, החזרה לבראשית הם הסם שמזרים את החיים בקירבי.
   
7. מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
   דברים שלא אכתוב עליהם – אלימות מכוונת מכל סוג שהוא.
   
8. האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך את מפתחת הלאה?
   הספר הראשון העלילה הובילה והתפתחה לכדי סיפור, כי הסיפור הוא דרמטי ומעניין. אח"כ באו הדמויות שאת רובן הייתי צריכה לפתח, גם כאשר מדובר בסיפור המבוסס על סיפור ילדותו של אבי.
   
9. איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
   יש לי קהל של קוראים בוגרים בגילאים שונים. והם קוראים את הטקסט בשלבים שונים של ההתקדמות. בעיקר בתחילה – ראשי הפרקים המפורטים יותר, וגם את הפרק ראשון והשני. זו הבדיקה הראשונית שלי, עוד לפני שאני חושבת על עריכה ספרותית אם הקריאה זורמת, האם הם מתחברים לסיפור ובכלל אם מתחשק להמשיך הלאה עם העלילה.
   
10. אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
    לספר את הסיפור דרך עיני הגיבור. הדמות הראשית שהיא אבי איננה איתנו כבר יותר משני עשורים. הוא כמעט ולא סיפר על חייו המוקדמים, וניסיתי לדמיין את התגובות והרגשות שלו לאירועים. במיוחד הללו שהתרחשו כשהיה ילד, ונזקקתי להיכנס לעורו, ולראות מבעד לעיניו. היה מאתגר מאוד. בסוף הכתיבה הרגשתי שאני מכירה אותו הרבה יותר טוב מאשר קודם, הכתיבה חיברה אותי לאבי לאחר מותו, יותר מאשר בשנות חייו. ולא רק זאת אלא שדרך ראייתו של הילד את הארועים משפיעה על הקורא בדרך שלא יכולתי לדמיין מראש.
    
11. מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?
    הגהות ועריכה לשונית. לעיתים העורכים הללו מוציאים את התבלינים מהתיאור ומשפיעים על העברת המאפיין שרציתי להדגיש. כל עוד לא מדובר בשגיאה תחבירית או לשונית, אני מתעקשת על הסגנון שלי.
    
12. אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
    שי עגנון הוא הסופר הישראלי האהוב עליי, עוד מהסיפור הראשון שניתחנו בבית הספר: "והיה העקוב למישור" שזירת רמזים וחזרה על המוטיבים לאורך הסיפור היו כפלא בעיניי באותה תקופה ונצרבו חזק בזכרון.
    גם ג'ון לה קארה הוא אחד הסופרים שקראתי את רוב ספריו בתקופת הנעורים, בניית הרקע לעלילה מושקעת מאוד וארוכה, ואז ברגע אחד הוא מעביר אותנו לסיפור סוחף ודרמטי.
    
13. האם ואיך את עושה שימוש כסופרת במדיה החברתית?
    כן, בודאי. כך גיליתי קשרים חברתיים נוספים, מעניינים וחדישים. פעילה ב 3 רשתות עיקריות, ודואגת לעדכן על אירועים חדשים או תוכניות מעניינות שיוצאות לפועל.
    
14. אילו תגובות את מקבלת מקוראים?
    יש קוראים שמזדהים עם ההליך של הגיבור בבגרותו, בדמי ימיו נחשפת מערכת היחסים עם המשפחה שיצר ואופי היחסים מאפיין מאוד את התקופה. קוראים רבים סיפרו לי על הבנה של הוריהם והמניעים שלהם, שנים לאחר שהלכו לעולמם ולא דיברו על כך. נוצרת השלמה בדיעבד.
    וקוראים אחרים שמספרים לי על הריחוק של הוריהם מהמשפחה, שהיה נפוץ יותר משחשבנו. ילדים שנשלחים לחיות מחוץ לבית המשפחה על מנת לעזור בפרנסה או להבטיח את הישרדותם. וגם כאן, מתוך הקריאה על קורותיו של הגיבור, שפורס את רגשותיו גוברת החמלה ונוצרת השלמה עם ההורה.
    
15. על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?
    לרוב 3, במקביל לכתיבת הספר, כתבתי הרצאות בתחומים חברתיים, שמבוססות על סיפורים מחיי ואני נושאת אותן ברחבי הארץ.
    
16. מה את עושה כאשר את לא כותבת?
    שעות הפנאי שלי מגוונות, מבילוי עם המשפחה ובמיוחד עם הנכדים, קריאה (כמובן), טיולים רגליים בטבע (המון), רכיבת אופני בשטח, תיאטרון ומופעים.
    
17. על מה את עובדת עכשיו?
    מתחילה להתהוות אצלי העלילה לספר הבא. היא בשלבים מאוד ראשוניים, וכבר הוחלט ביני לביני שהפעם דמות נשית תעמוד במרכז ומערכות היחסים בחייה יהיו במוקד. עדיין מתגלגל בראש, עד שיושלם לכדי רעיון מוגמר.

ספרה של ורד אטרי "הוא לא הביט לאחור" יצא לאחרונה בהוצאת "קינמון". כאן תוכלו לקרוא חלק מהספר.