ילידת רחובות (דור שלישי). אם לשניים, סבתא לשישה. כתבה 5 ספרי ילדים שיצאו לאור בהוצאות מוכרות וותיקות. בשנים האחרונות כותבת גם למבוגרים. שני סיפורים פרי עטה פורסמו באתר המקוון "קורא בספרים", סיפור נוסף בכתב העת "עכשיו" בעריכת פרופ' גבריאל מוקד. מוסמכת אוניברסיטת בן גוריון בחוג לספרות עברית במגמת כתיבה.

---

למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

הכתיבה פורצת מתוך דחף, צורך, רצון. לעיתים הם חזקים ואינם ברי-שליטה.  בדומה לבעירה פנימית שלא ניתנת להסבר רציונלי. אולי היא גם פיצוי או ביטוי לחסך עמוק, ישן וצורב. התייחסויות חיוביות, תגובות מעודדות והאפשרויות לפרסם, בונות, כנראה, נדבך חיוני.

באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?

זוכרת את עצמי כותבת ובד בבד קוראת בהנאה מגיל שבע בערך. בביה"ס היסודי אהבתי לכתוב חיבורים שלעיתים התפרסמו בעלון ביה"ס. יש בידי יומן חיים החל מכיתה ד'. בתיכון, הציונים בספרות ובהבעה האירו את חשכת התעודה. בצבא פורסמו רשמיי ב"שרוך האפור"-בטאון מורות-חיילות ובהמשך-בכל עיתוני הילדים שהיו קיימים.

קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?

יום הכתיבה הוא לא ממש טיפוסי. הוא משתנה בהתאם לנסיבות: אילוצים שונים, זמן פנוי, מחשבות פנויות, רעיון שצץ, רצון לשפר וללטש וכאמור, מידת הבעירה הפנימית.

איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?

סביבת העבודה שלי היא המקום האהוב עליי בבית. זה החדר בו נמצא המחשב האישי שלי והרקע העשיר בגירויים. הקירות ודלתות הארון מכוסים ציורים צבעוניים של נכדיי. המדפים עמוסים בבובות תיאטרון מכל הסוגים, חלקן אוסף עשיר מרחבי העולם וחלקן מעשה ידיי. ויש גם תאים קטנים של אוסף מיניאטורות.

מה או מי גורם לך השראה?

קשה להגדיר מהי השראה ולהבהיר מה גורם לה. הייתי רוצה להגיד "חלומות", אך אני שוכחת אותם ברגע ההתעוררות. בשירי ילדים, למשל, יכולים לעורר את הכתיבה: מילה, צליל, חרוז, בת צחוק, כנף ציפור, נהמת הרוח, רחש הגלים, נמלה, גחלילית, יללת חתול ועוד. בכתיבה למבוגרים, חלק ממקורות ההשפעה שלי היו תרגילי הכתיבה שבהם התנסיתי במסגרת סדנאות הכתיבה, בחוג לספרות באוניברסיטת בן גוריון. בסופו של דבר, כמו בכול סוג של אמנות, הכתיבה ניזונה מדמיון פורה.

מה בולם אותך, מה מקשה עליך לכתוב?

מטלות ואילוצי חיים הכי טריוויאליים: בישולים, כביסות, סידורים בירוקרטיים, מהדורות חדשות…

על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?

כרגע, מנסה למצוא בית הולם לשירה ופרוזה לילדים וכן לרומן סיפורים למבוגרים.

כמה אנשים רואים את הטקסט לפני הפרסום? מי הם? למה?

בדר"כ רואים את הטקסט לפני פרסומו אחותי היקרה נירה, בוגרת החוג לספרות, וכן אישי היקר מרדכי, כתב ותיק במוסף סופ"ש של "מעריב".

איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

אחרי אינסוף קריאות, עריכות, ליטושים, שיופים, שינויים, מחיקות. לעיתים נעזרת בעורכת מקצועית. גם אחרי שיצא לדרכו, הנטייה שלי להמשיך לשפר.      

מה היא רשימת הקריאה שלך של ספרים שכל אחד צריך לקרוא?

אני חושבת שכל אחד צריך לקרוא את הספרים הנוגעים בו, המדברים אל ליבו. עפ"י בחירתו וטעמו האישי.  

למי את כותבת? את מי את רואה לנגד עיניך?

כשמדובר בכתיבה לילדים התשובה פשוטה: אני רואה קודם כל את הילדים. אי אפשר להתעלם גם מהמבוגר המתווך-הורה, גננת… לגבי כתיבה למבוגרים התשובה יותר מורכבת.

כמו מי היית רוצה לכתוב?

הייתי מאוד רוצה, וזה בגדר משאלה, לפתח סגנון כתיבה אישי ייחודי משלי.  

מאיזה סגנון כתיבה את מנסה להתרחק?

בעיקר בכתיבה לילדים, אני מנסה להתרחק ממסרים דידקטיים מידי, שנתפרו בתפרים גסים הפוצעים את היצירה ופוגמים בפן האמנותי. בכתיבה למבוגרים אני מנסה בעיקר להימנע מגודש (של אירועים, דרמות, דמויות, תיאורים…) ולהתרחק מקלישאות. אני משתדלת שהכתיבה תהיה יפה ופשוטה במובן הטוב. מפתיעה ובלתי צפויה. יחד עם זאת, שהבלתי צפוי יהיה מנומק ואמין. בהחלט משימה לא קלה.  

איזה סיפור היית רוצה לספר יום אחד?

סיפור שיפתיע בתוכנו ובסגנונו. שיביא את הקורא לידי חוויה רגשית-אסתטית, שיגרום להזדהות, ואולי אף יתרום למבט קצת שונה על החיים, על העולם.