נעים להכיר, דורית שירה ג'אן
מה, לדעתך, צריך בשביל לכתוב?
צריך כישרון להביע את עצמי, צריך רצון להעביר דברים לאחרים ושזה ידבר גם אליהם.
על מה הספר? מי, לדעתך, יקרא את הספר הבא שלך?
הספר הבא שלי יהיה מגוון מאוד: הוא יכלול שירים, קטעי פרוזה ומאמרים. ספר שידבר אל כל גווני האוכלוסייה. חשוב לי שיכירו צדדים שונים שלי ובכלל, חשוב להכיר משורר/ת גם במחשבות. השירים חושפים את עולם הרגש, הפרוזה – את החיים עצמם והמאמרים יאירו לכולם את התפיסות שלי. יש לי קהילת קוראים גדולה שנוצרה בשלוש השנים האחרונות בפייסבוק ומחוצה לו.
מהי ה'תוצאה' של כתיבת הספר ופרסומו בשבילך?
הספר יקדם אותי בהתפתחות שלי כמשוררת. מספר לספר אני צועדת קדימה ומרחיבה את הנושאים שעליהם אני כותבת, וגם הכתיבה משתבחת.
איפה את כותבת? על איזה שולחן בבית? מה גורם לך לכתוב?
לפעמים אני כותבת במיטה, כשאני שוכבת, תחת כאב. לפעמים ליד השולחן, או בסלון. לרוב – ישר למחשב. את עצמי אני כותבת.
את חולמת מה שאת הולכת לכתוב מחר?
אני שוכבת במיטה וחולמת כל הזמן, אוספת בשינה מילים לשירים שאני כותבת.
בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?
בילדותי לא חשבתי שאהיה משוררת. השירה התגלתה לי רק לאחר שחליתי ונותחתי בגזע המוח. בחרתי בה והיא בחרה אותי.
מי הם הסופרים שלך? על מי היית רוצה לשמוע?
הייתי רוצה לדעת יותר על הרב יוסף חיים. הוא היה רב גדול בבגדד, אך לא רק. הוא גם כתב סיפורי מעשיות בספרו "נפלאים מעשיך". הוריי העריצו אותו.
את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? דיאלוג?
אני זוכרת בעל פה חלק נכבד משירתי.
איך את בוחרת שמות לגיבורים שלך?
אני משוררת, אינני סופרת ואין לי גיבורים לספר.
מאיפה הרעיונות ליצירה שלך? מקורות השראה?
כל הרעיונות באים מתוכי. אני חושבת על מה שעברתי בחיים, על דמויות שהיו חלק מחיי, על חוויות שקרו לי.
האם את פוחדת להיות לבד בחושך?
אני אוהבת את חשכת הליל! בחשכה אני מוצאת שלווה ונחמה גדולה; גם שקט רב, פיזי ונפשי, אותו אין לי כמעט במהלך היום. "הלילה חומל הוא בא ועוטף אותי כעת". למדתי לחיות עם החושך ואיני חוששת ממנו. ההשראה הגדולה ביותר מגיעה עם שעות החשכה.
איך באות השורות? הן ארוכות? קצרות? יש להן פנים?
אני אוספת את השורות וזוכרת בעל פה עד שהן מתחברות לשיר. בזמן השיר אני רואה דמויות ממש כמו התגלות נבואית. כך נכתב, למשל, השיר שלי "המגיד".
מה מודגש באמת באורח חייך?
אורח החיים שלי הוא צמחוני, וזה שונה מאורח החיים של בני ביתי.
איני אוהבת קיצוניות בכל דבר בחיים, כמו, למשל, בפוליטיקה. דרך האמצע נוחה לי. אולי משום שאני לוקה בדו קוטביות וחווה אותה על בשרי. אני מטיבה מאחרים לדעת שלא טוב להיות שם, במצבים ואג'נדות שונים ואחרים בחיים.
עם איזה משורר/ת היסטורי/ת היית רוצה לדבר?
חלום חיי להיפגש עם רחל המשוררת. אני הוזה המון פעמים שאני פוגשת אותה ואנו משוחחות. לפעמים אני כל כך מזדהה איתה, עד שאני הוזה שאני עצמי רחל המשוררת. ואז אני כותבת שירים מפיה ממש. שירים רבים שלי מהדהדים את רחל.
הנה מספר שירים אשר יופיעו בספרי השלישי המתעתד לראות אור:
מיסתו'רה/ צנועה
===========
כִּי בֵּינֵינוּ אִמָא
הָיית יוֹתֵר מֵהַכֹּל מִיסְתוּ'רָה
כֵּן אֲנִי יְכוֹלָה לִקְשוֹר לָךְ כְּתָרִים
לַעֲטוֹר אֶת מִצְחֵךְ
.
אַךְ בֵּינֵינוּ אִמָא הָיית יוֹתֵר מֵהַכֹּל
יוֹתֵר מִכֻּלָן
מִיסְתוּ'רָה
נַחְבֵּאת אֶל כֵּלַיִךְ
רַחֲשֵׁי מִטְבָּחֵךְ הַקָּט
בשְּׁעַת אַשְׁמוֹרֶת שְׁנִיָה
אֶזְכּוֹר לָעַד.
וְעִם שַׁחַר לַעֲמַל יוֹמֵךְ
עַד רֶדֶת לַיִל.
.
וַאֲנִי הַקְטַנָה בּוכִיָה
וַאֲנִי הַקְטַנָה הוֹמִיָה
שֶתָשוּבִי
לְקַבֵּל אֶת פָּנַיי
.
וְהַשֶמֶש תִּרְדוֹם
זְהַב רְקִיעִים עֶלְיוֹנִים
שוֹטֵף אֶת גִינַת הַיָרָק שֶלָךְ
שְתֵינוּ אוֹחֲזוֹת צִינוֹר
.
מַשְקוֹת עֵץ גֶפֶן וְלִיפָה
עֵינֵינוּ לוֹטְפוֹת
שִׂיחַ פִּלְפֵּל
שִׂיחַ סְדַאב (פִּיגָם )
.
וּבְפִיךְ שִיר שֶל אִיסְמַהַן :
"דכילתי מרה פ'גנינה
אשימי ריח'ת
א'יל זוהור
וו'הני נפסי חזינה
וו'אסמע נשיד א'יל טיור "
.
(יָצָאתִי אֶל גִינַת בֵּיתִי
לְהָרִיחַ נִיחוֹחַ פְּרָחִים
נַפְשִי הָאֲבֵלָה מִתְהַנָה
וְקוֹל צִיוּץ צִפֳּרִים נִשְמָע )
.
וּבְשֵׂיבְתֵךְ אִמָא
יוֹשֶבֶת בַּהוֹל (מְבוֹאַת הַבַּיִת )
שוֹתֶקֶת אֶת הָעוֹלָם
מִמַעַל לָךְ דְמָמָה דַקָה
נְגוֹהוֹת אוֹר מֵעָליִךְ
.
כִּי בֵּינֵינוּ אִמָא
הָיית יוֹתֵר מֵהַכֹּל
יוֹתֵר מִכֻּלָן
מִיסְתוּ'רָה
אור זרוע
======
שָׁעוֹת אֲחֵרוֹת
אוֹר זָרוּעַ בְּחַדְרִי
נָח עַל מִטָּתִי
מֵמִית וּמְחַיֶּה
מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
נִבְקָעִים רְקִיעִים
רַחַשׁ כְּנַף פַּרְפַּר
נוֹתֵן לִי מָנוֹחַ
אֲנִי קוֹרֵאת לָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת
לָבוֹא אֵלַי
בְּרַחֲמִים רַבִּים.
פָּנַי זָעִים וְרַחַשׁ
פְּסוּקֵי הוֹדָיָה
בְּעָלְמָא דִי בְרָא
כִּרְעוּתֵיה.
אוֹר זָרוּעַ בְּחַדְרִי
חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים.
המלאך
=====
וּבַלַּיְלָה בָּא הַמַּלְאָךְ
רָכַן עַל מִטָּתִי
וְנָשַׁק לְמִצְחִי
שְׂפָתָיו גַּחֲלֵי אֵשׁ
לֹא רְאִיתִיו פָּנִים בְּפָנִים
אַךְ יָכֹלְתִּי לָחוּשׁ אֶת חֻמּו
וְרַחַשׁ תְּפִלּוֹת
וּבַחַלּוֹן אֵשׁ
יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם
וְשִׁבְעָה שְׁלִיחִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים
בִּידֵיהֶם מַגָּשִׁים עֲמוּסֵי תִּקְרוֹבוֹת
וְצִפּוֹר מְטֹרֶפֶת מְקוֹנֶנֶת בִּכְיָהּ
וְשׁוֹקֶטֶת
וַאֲנִי נִרְעֶדֶת
יוֹם בְּשׂוֹרָה הוּא
כַּף יָדִי מְהַלֶּכֶת עַל בִּטְנִי
נוֹגַעַת בַּנִּסְתָּר
וְרָפָה וְנִרְפֵּית וְנִרְפֵּאת
וּבַלַּיְלָה בָּא הַמְּבַשֵּׂר
וְהֵפִיחַ בִּי נִשְׁמַת
אֱלֹהִים חַיִּים
מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ שִׁירָה
וְזָעַק
בְּשִׁירַיִךְ חֲיִי
סְטִיקַאן צַ'אי
=======
סָבְתָא לֹא בִּשְּׁלָה דַּיְסָה
לֹא בִּקְּרָה בְּעַרְבֵי שִׁירָה
סָבְתָא גַּם לֹא יָדְעָה לִסְרוֹג
הָלְכָה אַנָּה וְאַנָּה
נָעָה ונָדָה
לֹא מָצְאָה אֲחִיזָה
.
אֲבָל יָדְעָה לְבַשֵּׁל אֶת הַקּוּבֶּה הֲכִי טוֹבָה
בִּשְׁכוּנַת תַּאחְת' אַיּל תַאכִּיָיה בבַגדָאד.
יָדֶיהָ הַלְמוּדוֹת מִלְחֶמֶת הִישָׂרדוּת
לִטְּפוּ אוֹתָנוּ בְּרוֹךְ, בָּאוֹר
.
אוֹר הַשָּׁמוּר לַהֶן לְאוֹתָן
יְחִידוֹת סְגֻלָּה אֲשֶׁר גָּדַלְנוּ עַל בִּרְכֵּיהֶן.
אִלִי פַאַת מַאת נָהֲגָה לוֹמַר
(מָה שֶׁחָלַף לֹא יָשׁוּב)
וַאֲנִי מְשִׁיבָה לָהּ כְּעֵת:
אִלִי פַאַת חַי וְקִיֵּם בְּזִכְרוֹנִי וְאַנְצִיחַ בַּשִּׁיר.
מִזְגִי לִי סָבְתָא
מִזְגִי סְטִיקַאן צַ'אי
לְחַיַּיךְ
לְחַיַּי גַּם
*סטיקאן צ'אי- כוס תה
רָחֵל/ עודד ניב
אֶמֶשׁ חָלַמְתִּי
עַל רָחֵל הַמְשׁוֹרֶרֶת
יְשׁוּבָה עַל מַצֵּבַת קִבְרָהּ הַמַּצְהִיב בַּשֶּׁמֶשׁ
חִיְּכָה אֵלַי, חִכְּתָה לִי
מוּלָהּ אוֹי כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי עֲצוּבָה
כְּבָר לֹא שֶׁלָּהּ זֶה זְמַן
גַּם לֹא חֲלוֹם
נָסוֹגָה
חִוֶּרֶת
כְּמוֹ פָּנֶיהָ הַחִוְּרִים שֶׁל הַמְשׁוֹרֶרֶת
שֶׁיָּמִים קָשִׁים הִתְקַמְּטוּ בָּם
וְהִיא מְבַכָּה אֶת בָּנֶיהָ
שֶׁלֹּא הָיוּ
"בּוֹא יֶלֶד
שֵׁב לְצִדִּי
אֶקְרָא לְךָ שִׁיר חָדָשׁ שֶׁכָּתַבְתִּי בַּנֵּכָר"
יָדָהּ חוֹבֶקֶת כְּתֵפִי
צוֹרֶבֶת בִּי שִׁיר מוּזָר
בִּלְתִּי מֻכָּר
"הוּא בִּשְׁבִילְךָ" לוֹחֶשֶׁת
וּנְמוֹגָה בֵּין הַקְּבָרִים הַמִּתְפּוֹרְרִים.