close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, דורון שנער

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 06.08.23

    דורון שנער הוא סופר ישראלי. עד יוני 2023 פרסם שישה ספרי פרוזה, רובם בהוצאת כנרת, זמורה, וספר נוסף, שביעי במספר, לנוער צעיר, בהוצאת רימונים. בעבר עסק בעריכת דין, בייזום וניהול עסקים. דורון ומשפחתו מתגוררים בדרך כלל בתל אביב.


    למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

    לפני לא מעט שנים, כשהייתי צוער בקורס קציני חי"ר ובוגי, משה יעלון, היה מפקד המחלקה שלי, קיבלתי אישור לבחור לעצמי צוות, ולצאת לחופשה של שבוע כדי לכתוב ולהכין את העיתון לסיום הקורס. באותה נקודה היה ברור שאני כותב עבור תמורה מאד ברורה: שבוע בקיבוץ, במקום שבוע תרגיל ברמת הגולן. 

    כתבתי הרבה בחיי, גם כשלא היה מדובר בפרוזה: חוזים, טענות לבית משפט, עתירות לבג"צ, תשקיפים. התמורה והמטרה גם הן היו ברורים: זה המקצוע, כדי להתפרנס צריך להצליח, כשרון הכתיבה נדרש גם בעיסוק כעורך דין, לשכנע שופט, לעבור ביקורת רשות ניירות ערך, לקבל עוד עסקה מלקוח מרוצה, וגם בעסקים כתבתי, בעיקר אקסלים. 

    זו לא התחכמות, אלא ניתוח מצב בדרך לתשובה. היום, הזזתי הצידה עיסוקים אחרים ואני כותב. אני לא מתפרנס מהכתיבה, אני לא עורך סדנאות ולא הולך לחוגי בית או לבתי ספר. כי אני לא טוב בזה. אז למה באמת אני כותב פרוזה? 

    כמה שזה בנאלי, כנראה שמדובר בצורך פנימי. אין ברירה, אז כותבים. 

    נכון ששנים רבות לא כתבתי פרוזה. כילד כתבתי, כסטודנט כתבתי. כאיש בוגר, עוזב קיבוץ, בעל משפחה, ובלי גרוש על הישבן, הפסקתי לכתוב, ובכלל לעסוק בעיסוקים שלא היתה בהם פרנסה. לפעמים גדולה, ולפעמים קטנה יותר. התברר שאני יכול לעשות עוד דברים, לא רק לכתוב, ולהיפך, התברר לי שאני לא יכול לכתוב באופן רציני כשאני עסוק בעניינים אחרים. 

    ברגע מסוים תפשתי את עצמי, הצורך הפנימי הכללי שלי לשנות פאזות בחיים התעורר, והתיישבתי לכתוב. התוצאה: ספר ראשון יצא לאור בשנת 2016, ומאז יצאו לאור סך הכול 7 ספרי פרוזה ובקרוב מס' 8.

    אז כן. מדובר ללא ספק בצורך. 

    הצורך הזה הוא פנימי. הוא מרחף במקום כלשהו מתחת לעור, עד שהוא מודיע לי שהגיע הזמן להתיישב ולכתוב. אין לי תשובה טובה מזו.

    זו תהיה התשובה הארוכה ביותר שלי לשאלון הנחמד הזה. מבטיח!

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב? 

    כתבתי שירים כבר בגן. לא שירים מעולים, לא יהודה עמיחי, אבל היו שם שורות והיה בכל שיר רעיון. בבית ספר עברתי לכתיבת פרוזה קצרה. פרסמתי בכמה מקומות, הייתי כ"נ במעריב לנוער בעריכת אמנון בי-רב. הרגשתי שאני יודע לכתוב ברגע שמסביבי אמרו לי שאני יודע לכתוב. בעצם, לא. אף פעם לא עניין אותי מה אחרים אומרים, פשוט ידעתי. 

    לא תמיד העריכו מה שאני כותב. בכיתה ח' נתנו לנו לכתוב חיבור על 'כוחה של ידידות'. סיפור אמיתי. כולם קיבלו ציונים, אני קיבלתי הזמנה להורים להגיע לשיחה. המורה לספרות כעסה מאד כי הסיפור שלי התחיל כך: "בגן החיות בתל אביב יש גורילה. יש לה כוח רב. קוראים לה ידידות…" סירבתי להתנצל, והושעיתי מבית ספר לשבוע.

    גם היום אני מסרב להסביר דברים שכתבתי, או להתנצל. מי שאוהבת אוהבת, מי שלא, אז לא.

    באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר/משורר?

    נדמה לי שנועה מנהיים הייתה זו שאמרה לי שאחרי הספר השני אין סיבה שלא אכנה את עצמי סופר. אז זה מה שעשיתי.

    קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך? 

    כשאני כותב חיבור/ספר חדש אני משתדל לכתוב כל יום, בעיקר בבוקר. מתחיל לכתוב ליד השולחן בחדר עבודה, אחר כך עובר לסלון, ואם אני "נתקע", נכנס למכונית ונוסע למקום אחר. בית קפה, ספסל מול הים, מה שיהיה, ומשלים שם את מכסת המילים שקבעתי לעצמי, 1000 מילה. יש ימים בהם למוחרת אני מוחק את המילים של היום הקודם. זה חלק מהתהליך, ולא, זה לא אומר שביום המחיקה אני כותב 2000 מילים. 

    ההקפדה על כתיבה יום-יומית חיונית כדי להתקדם עם כתב יד. בתקופות של עריכה או הגהות אני עובד בכל זמן במשך היום. אני משתדל להתרכז ולבצע במהירות מטלות שנתנה לי עורכת או מגיהה, בלי קיטורים. שונא למרוח זמן.

    איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?

    את ההתחלה של כל סיפור אני בכלל כותב בתוך הראש. בוהה בטלוויזיה או בוהה דרך החלון במנופים של איזו תמ"א, עד שמשהו מתגבש. כשיש לי את זה אני מתיישב לכתוב ראשי פרקים או שמות לפרקים, ואז מתיישב מול המחשב. כותב רק במחשב, רק תשבצים פותר בעט. עם המחשב (הנייד כמובן) כותב בחדר העבודה שלי, שם יש לי שולחן שהוא בעצם שולחן אוכל. יש בתי קפה בהם אני אוהב לכתוב. 

    יש לי סוג של הפרעה: זקוק לרעש. אם שקט מדי, אני לא מצליח להתרכז. לא יודע אם זו בעיה, אומרים לי שזה מוזר או יוצא דופן. אני תמיד עם רדיו ברקע, ובבית קפה הומה אדם ורועש, הריכוז שלי מגיע לשיא, בתנאי שלא יושבים ממש קרוב אלי. 

    מה או מי גורם לך השראה?

    מקרים שקרו לי, בני אדם שפגשתי, סיפורים ששמעתי בחצי אוזן, תכונה של מישהי אהובה, הילד שהייתי פעם, ובעיקר רוחות ושדים, וכמה פיות, שמסתובבים לי בראש ואף אחד לא יודע מאיפה באו ולא לאן ילכו. 

    מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?

    לעיתים אני מבין שמה שאני כותב לא מתקדם לשום מקום טוב. במקרה כזה אני עוצר, ואז יש לי מנוחת לוחם של כמה ימים. וכמובן יש את הזמן שמטיילים, מבלים עם המשפחה, סובלים משפעת. העניין הוא שאני כותב הרבה בתוך הראש, וזה כמעט אף פעם לא עוצר.

    האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך אתה מפתח הלאה?

    גם וגם. לפעמים הכול מתחיל ממשפט פתיחה שרץ לי בראש. כפי שכתבתי למעלה, את הסיפור אני מתחיל לכתוב בראש, אחר כך כותב לעצמי רשימת פרקים, התפתחות עלילה, אפיון דמויות. ואז עובר ללאפ-טופ. תוך כדי כתיבה, כל הנ"ל משתנה ומתהפך, אפילו עובר טרנספורמציה קיצונית, ויותר מפעם אחת. לפעמים התוצר הסופי לא דומה בכלל להתחלה. ככה זה.

    איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    אולי משום הגיל בו התחלתי לכתוב, ניסיון חיים, אולי אופי, הבנתי מההתחלה שאין כתב יד מוכן לפרסום, עד שגם העורכת שלי אומרת כך. אני מאד ממושמע בעבודה מול עורכות. למדתי מכולן המון. סדר וניקיון, הקפדה על הכרונולוגיה, רצף, מעברים, בקיצור, הקפדה על המון דברים. מהעורכת של הספר הראשון שלי, יעל שכנאי התותחית, עבור בחיה לנדא המלומדת, ומזה שנים וברוב הספרים, תמר ביאליק הנהדרת, למדתי ואני ממשיך ללמוד. העניין הוא שמרוב שלמדתי מה זו עריכה ומה תפקידה, היום אני עובר על כתב יד לא פחות מעשר פעמים עד שאני אומר לעצמי שאפשר לשלוח הלאה, לא לקוראים, לעורכת. ואז הוא חוזר עם הערות כה חכמות שהבטן כואבת!

    אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?

    הסיכון היחיד שלקחתי, אם אפשר לקרוא לזה סיכון, היה שפרשתי מרוב העיסוקים האחרים שלי ואני מתמיד בכתיבה. אם חלמתי בהתחלה שגם תצא מזה פרנסה כלשהי, אני מבין שזה לא תמיד ריאלי. היום אני יודע שרוב העוסקים במלאכה הזו מתפרנסים מדברים אחרים, לא ממכירת ספרים. בכל אופן, הבנות שלי יוכלו לומר שהנה, אבא שלהם השאיר אחריו המון מילים בכריכות יפות. את זה אי אפשר לכמת בכסף.

    מהם החלקים שאתה הכי אוהב והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?

    אני אוהב את כל התהליכים, את הכתיבה עצמה (למרות שיש בה גם סבל וגם צורך בסיבולת), אוהב את שלב העריכה, את שלב העיצוב ואת שלב ההדפסה. אחרי זה אני ממש לא אוהב שום-כלום. לא את הצורך בשיווק וביח"צ. לא טוב בזה, לא אוהב. ניסיתי פעמיים סבב בחנויות, היה לי קשה. לא בתוך החנות, כי המנהלות והמוכרים בחנויות ספרים הם לרוב סופר נחמדות, סופר אמפתיים, אבל הכניסה לחנות להכריז: שלום, אני כתבתי את הספר הזה או ההוא, זה קשה. הפסקתי עם זה מאז שזו שלקחה אותי ביד לסבבים הראשונים פרשה מהעיסוק הזה ועלתה לגדולה. עדיין מתגעגע לליווי החכם והאנרגטי שלה.

    אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?

    כל החיים אני קורא בלי סוף, קורא אקלקטי ובשתי שפות. בשנים האחרונות אני יותר רוכש ספרים מאשר קורא, אבל מדי פעם מתלבש על ערימה וגומע אותה. לכן התשובה האמיתית היא שכל הספרים, טובים ולא טובים, איכותיים ופחות, מ-ש.י. עגנון  ועד פטריק קים, כולם השפיעו עלי.

    האם ואיך אתה עושה שימוש כסופר במדיה החברתית?

    מעט מאד, לא מספיק, לא בנוי לזה ומקנא ביכולות של החרוצים שיש להם את החשק והאנרגיה.

    אילו תגובות אתה מקבל מקוראים?

    התגובות הכי חמודות החלו לפני שנה, אחרי שיצא לאור ספר לנוער "תעלומה במרתף בית הספר". מי שאוהב בגיל הזה, אוהב ולא מתבייש להודיע על אהבתו. אני אוהב את התגובות האלה. לספרי הפרוזה יש בדרך כלל תגובות חיוביות, ואני לא לוקח ללב תגובות פחות. אני כן שונא תגובות נבזיות בעילום שם. לפעמים אני קורא תגובות מטומטמות ממש, אבל כנראה שזה חלק מהעניין. אם המגיב טרח לקרוא, והוא מנמק, אז זה בסדר מבחינתי. 

    הרבה ביקורות שימחו אותי, או מאד שימחו אותי, אבל יש אחת שאהבתי במיוחד כי נכתבה על ספר שמבחינה מסחרית הצליח פחות. כתב אריאל בולשטיין על "ההיסטוריה עלובה של משפחת פסטרנק":

    "העברית של דורון שנער עשירה ומיוחדת, וסגנונו הסיפורי הנפתל הוא עוף חריג ומסקרן בנוף הספרות הישראלית העכשווית."

    על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית?

    אם אנחנו עדיין בתחום הפרוזה, אז בדרך כלל אני עסוק לפחות בשני פרויקטים במקביל, זה שבדרך, וזה שכבר בשלב מתקדם, אולי כבר בעריכה. יש גם כתבי יד שעזבתי באמצע ולא ברור אם אפשר למנות אותם כפרויקט שאני עדיין עובד עלי. אולי כן, אם הוא מעסיק את המחשבה אז כן.

    מה אתה עושה כאשר אתה לא כותב?

    יש לי כמה עיסוקים/תחביבים: קריאה בספרי אחרים, בישול, נסיעות לחו"ל. קריאה היתה שם תמיד, בישול הפך תחביב רציני בתקופת הקורונה, וביקור בארצות אחרות בהן הכול נשכח ולא מאזינים לחדשות, זה נדרש במיוחד כעת, לנשמה. בנוסף, עדיין יש לי כמה עיסוקים שגם מכניסים כסף. אין ברירה.

    על מה אתה עובד עכשיו?

    עכשיו, כלומר יוני 2023, ספר פרוזה/רומן למבוגרים שהעריכה שלו הסתיימה ויצא לאור בקרוב בהוצאת כנרת זמורה דביר, וספר המשך לספר הנוער שיצא בהוצאת רימונים, שבינתיים רק נשלח להוצאה לקריאה ראשונה.

    דורון שנער (צילום: אפרת אשל)

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    לְמִי אָשִׁיר עוֹד

    אילנה יֹֹפה
    שַׁרְתִּי לְאִמִּי וְשַׁרְתִּי לַאֲבִי וּלְמִי אָשִׁיר עוֹד אִם שַׁרְתִּי לְאִמִּי וְשַׁרְתִּי...

    שנה מתוקה

    בלפור חקק
    בַּמַּסָּעוֹת בַּמִּדְבָּר שֶׁל חַיַּיבֵּין מִתְקָה לְמָרָהבֵּין מָרָה לְמִתְקָהאֲנִי מִתְפַּלֵּל תָּמִידשֶׁתָּבוֹא שָׁנָה...

    להודות

    נתי בַּיִת
    שַׁחַר, הַבֹּקֶר אוֹר, כָּל פֶּרַח קָטָן נֵעוֹר. לִצְעֹד בִּשְׁבִיל מְפֻתָּל, לְהַבִּיט,...
    דילוג לתוכן