close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, דוד בק

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 29.11.22

    דוד בק, יליד רוסאריו, ארגנטינה (1984), מתגורר בגבעתיים, בעל תואר ראשון בספרות ופילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב. נשוי ואב לשתי בנות ובן. רומן הביכורים שלו, "געגועים לאריות הים", יצא לאור לאחרונה בהוצאת טוטם ספרים.


    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?

    בתור נער ובחור צעיר הרבתי לדמיין ולהרהר רק עם עצמי – מחשבות על החיים, על העולם, על המשפחה, על העתיד. רציתי להיות מוזיקאי ולכתוב שירים, להופיע עם טקסטים קצרים ושירים שבמילים בודדות יצליחו להעביר רעיונות גדולים ומורכבים. אחרי הצבא, התחלתי לקרוא המון והתחלתי לכתוב טקסטים ארוכים יותר. זו היתה הדרך שלי להוציא את כל ההירהורים שהיו לי בראש באותה תקופה.

    באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר?

    בשנת 2016, כשהתחלתי לכתוב את הפרק על דן ב״געגועים לאריות הים״, גרתי בשיקגו. אני זוכר איך הלכתי ברחוב ברודווי ואז נפל לי האסימון. זו היתה הפעם הראשונה שבה הצלחתי לראות בעיני רוחי את הסיפור הגדול, את העלילה של משפחת שולמן, ולפצח את כל ארבע הדמויות, בעודי מטייל ברחוב. מאז, שמרתי את עובדת היותי סופר בעיקר ביני לבין עצמי.  לא העזתי להגיד לאנשים שאני באמת סופר – רק כשכתב היד היה מוכן בשנת 2020 הרפיתי. זה היה הקו הדמיוני שלי, מאז אני סופר.

    קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?

    כיוון שאני עדיין לא מתפרנס מכתיבה, מצאתי לי צוהר בין חמש לשבע בבוקר, שעתיים ביום שבהן העולם ישן. אלו שעות מצוינות, מעוררות השראה, שעות מאפשרות, שיש בהן המון מרחב וזמן שמספיקים לכתיבה טובה, ובעיקר שקט. לפעמים השעתיים חולפות כשאני מקליד בלי הפסקה כמה עמודים ולפעמים אני יכול להתעכב על אותו המשפט או על אותה הפסקה בלי להתקדם. לפעמים כלום ושום דבר. החכמה היא להקפיד ולהתמודד, להתייצב כל יום באותה שעה.

    איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?
    אני כותב בחדר שמחולק לשלושה – בשליש הראשון, מולי, חדר עבודה, שולחן עץ נעים, וכיסא עבודה נח, מנורה גדולה שמטילה אור על המחשב הנייד וממקדת את כל המבט במסך ובטקסט. לידי תמיד מניח שניים-שלושה ספרים שאני אוהב, שגם מתכתבים עם מה שאני כותב עכשיו, ונמצאים שם כדי לסמן את הכיוון, לתת לי כלים. השליש השני של החדר, מימיני, פינת משחקים של הילדים, שהאתגר הכי גדול הוא להשאיר אותה מסודרת כדי שלא יהיו ״רעשים״ במהלך הכתיבה. השליש האחרון בחדר, משמאלי ומאחורי, חדר מוזיקה, גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, יוקללה ופסנתר.

    מה או מי גורם לך השראה?

    המשפחה שלי, העבר שלי, יצירות אמנות, הים, שיחה אקראית ברחוב, בניינים ישנים, פרדסים, הביטלס.

    האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך אתה מפתח הלאה?

    אין נוסחת קסם. ברומן הביכורים שלי הדמויות נולדו ראשונות ורק בשלב מתקדם יותר הם נהיו בני משפחה ונרקמה העלילה. ברומן הנוכחי שאני עובד עליו, דווקא העלילה היא זו שהניעה את בריאת הדמויות. בכל מקרה, לעולם זה ריקוד, צעד לכיוון העלילה, צעד לכיוון הדמיות, וכך הלאה, שינוי תדיר ביחסים המורכבים ביניהן.

    איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    כנראה שאף פעם הטקסט לא מוכן מספיק, תמיד יהיה מה לשפר, אבל מגיע רגע שאני פשוט מרגיש שאין לי איך לתרום לו יותר, לא מוצא שום חרך להכניס בו מילה או לגרוע, אז אני יודע שאני חייב לשחרר אותו.

    אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?

    לאורך כל הכתיבה של רומן הביכורים שלי תמיד שאלתי את עצמי – האם אני אצליח לסיים את המשימה ולהשלים את הסיפור? למה בכלל אני עושה את זה? ואם בסוף הכול לשווא וכל העבודה היתה לחינם כי לא אצליח לסיים, הרי זה תהליך ארוך שלוקח כמה שנים, מי המשוגע שיצא למסע הזה? הכתיבה של הרומן כולה היתה סוג של סיכון מחושב, שהשתלמה בסופו של דבר.

    האם ואיך אתה עושה שימוש כסופר במדיה החברתית?

    ניסיתי ללוות את שלבי ההוצאה לאור ותהליך הגעת הספר לחנויות בעזרת תמונות, סרטונים וטקסטים קצרים באינסטגרם, בטוויטר ובפייסבוק. מצד אחד רציתי לשתף ולהדהד כדי להגיע לכמה שיותר אנשים ויחד עם זאת ניסיתי לשמור כמה שיותר על אותנטיות ולא להיות ״איש מכירות״. ריכזתי כאן את כל הקישורים הרלוונטיים – אשמח אם תבדקו.

    אילו תגובות אתה מקבל מקוראים?

    לשמחתי קיבלתי המון תגובות מחמיאות על הספר, החל מהכריכה המדויקת שיצרה שרון וובר-צביק והצליחה לתמצת את המוטיב המרכזי של מסע הדורות, אורכו הנגיש של הספר וכמובן על החיבור לסיפור עצמו. מדהים לגלות שבכל משפחה הכול כל כך שונה וכל כך דומה. כמעט כולם אוהבים לספר לי לאיזו דמות הם הכי התחברו מבין ארבע הדמויות וגם, ואם הקוראים מכירים אותי, הם מנסים לשייך אותי לאחת הדמויות, לרוב לדמות של דן שהכי קרובה אליי בהרבה מובנים. לכולם אני אומר שאני לא אף אחת מהדמויות אבל יש ממני קצת בכל אחת.

    על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית?

    לרוב אני אוהב לעבוד על פרויקט כתיבה אחד בו בזמן. יחד עם זאת, פרויקטי החיים עצמם נמצאים תמיד ברקע.

    מה אתה עושה כאשר אתה לא כותב?

    אני איש משפחה, מתפרנס בתור מנהל לקוחות. לא יודע איך אפשר להתפרנס מכתיבה בישראל, בטח לא בתור סופר צעיר.

    על מה אתה עובד עכשיו?

    בשנה האחרונה התחלתי לכתוב רומן חדש, רב קולות, על עשרה בחורים בני 18, מאמן ונהג, שעומדים לצאת למשחק כדוריד מאשדוד לרמת גן ולא מצליחים לצאת לדרך.

    דוד בק
    דוד בק

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 1
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.


    כתבות נקראות

    פרס ישראל לספרות ושירה יוענק לנורית זרחי

    מערכת סלונט
    הסופרת והמשוררת נורית זרחי היא כלת פרס ישראל בתחום הספרות והשירה...

    הוואצאפ של המתים

    יואב סנטו
    הכל החל בטכס האזכרה של מתושלה שבסיומו נשאר על הקבר טלפון...

    שיר הוא דבר שברירי

    מרים נייגר-פליישמן
    שִׁיר הוּא דָּבָר עָדִין כְּמוֹ קְרוּם דַּקִּיק עַל הָרִשְׁתִּית שֶׁנָּכוֹן לְהִקָּרַע...
    דילוג לתוכן