נעים להכיר גפנית לסרי קוקיא
- למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
אין לי הסבר רציונלי. הכתיבה שלי פורצת מתוך דחף, חשק בלתי נשלט שאי אפשר
להשתיק. יש בזה משהו קצת פראי. - באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?
בסביבות גיל 40, מאוחר יחסית. על החלק השני של השאלה קשה לי לענות – תחושת
ה"ידיעה" הזו חמקמקה אצלי. - באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת?
השלב הזה עוד לא הגיע. המילה "סופרת" נושאת משקל כבד, ואני בעיקר מרגישה כמו
מישהי שכותבת. - קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
בחדר העבודה בבית, יושבת מול המחשב. כותבת ברצף ובאינטנסיביות, עד שכמעט
יוצא עשן מהמקלדת. - איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?
בחדר העבודה שלי – שילוב כאוטי של ערימות כביסה לצד ערימות ספרים. מקלידה
ישירות למחשב עם כוס קפה לידי. דלת החדר פתוחה; רעשי הרקע של הבית מיטיבים
עם הכתיבה שלי. - מה או מי גורם לך השראה?
השראה היא לא מושג מופשט עבורי, היא נולדת מרגעים קונקרטיים: חוויה, מפגש אנושי
או סיטואציה שהשאירה בי חותם. אלו הדברים שמציתים בי את הדחף לכתוב. - מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
הבלמים פנימיים: מצב הרוח והאובססיה לשלמות. קורה לפעמים שאני מתיישבת
לעבוד, והפרפקציוניזם יחד עם המבקר הפנימי מנסים להנדס את הטקסט ולעצור את
הזרימה. המאבק ביניהם לבין הדחף לכתוב הוא האתגר הגדול ביותר שלי. - האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך את מפתחת הלאה?
נקודת המוצא שלי היא לרוב שילוב של קצה עלילה ודמות ראשית אחת או שתיים. משם
אני לא מתכננת דבר – הסיפור מתפתח ונבנה מעצמו תוך כדי תנועה. - איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
בעיניי, כתבי היד שלי לעולם אינם מוכנים. בשלב מסוים מישהו מבחוץ חייב לקחת לי את
הדפים מהידיים, אחרת אמשיך לשכתב את אותו הטקסט עד סוף ימיי. - אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
החשיפה האישית. להוציא חומרים פנימיים ולעיתים אינטימיים כל כך החוצה אל העולם
זה דבר מפחיד. - מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור?
הכי אוהבת: לראות את כתב היד מיד לאחר העריכה הראשונית – זה הרגע שבו הספר
מתחיל לקבל צורה ברורה.
הכי פחות אוהבת: השלב המתיש שבא אחר כך – הקריאות החוזרות, התיקונים,
המחיקות והדיוקים שלעולם לא נגמרים. - אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
הספר ששינה עבורי את חוויית הקריאה הוא "מינוטאור" של בנימין תמוז. ברשימת הסופרים
שהשפיעו עליי עמוקות: עמוס עוז, אהרן אפלפלד, מאיר שלו, דונה טארט, אן פאצ'ט, אליס
מונרו, מרגרט אטווד, מישל וולבק, קורט וונגוט וז'ורז' פרק. - האם ואיך את עושה שימוש כסופרת במדיה החברתית?
היום כבר לא. סביב צאת ספר הביכורים שלי התנסיתי מעט בפייסבוק, והבנתי שהמרחב
הזה לא טבעי לי. למעט שימוש יומיומי בוואטסאפ, אני לא נמצאת ברשתות. התקשורת
שלי נעשית כולה מחוץ למרחב הווירטואלי. - אילו תגובות את מקבלת מקוראים?
חמות ומפתיעות. המרגשות ביותר הן מקוראים שסיפרו שמצאו את עצמם בתוך
הדמויות, או שחוו טלטלה רגשית מול הסיפורים. זה תמיד מפתיע אותי מחדש. - על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?
אני אדם של פרויקט אחד בכל פעם. - מה את עושה כאשר את לא כותבת?
ביומיום שלי, הרחק מעולם הספרות, אני מורה למתמטיקה בבית ספר יסודי. אבל גם
שם, בהוראה, אני משתדלת לשלב סיפורים. - על מה את עובדת עכשיו?
כרגע אני נחה, ואוספת חומרים בלב.
תגובות